הדרוזים בין עדה לאום ומדינה

הדרוזים – בין עדה לאום ומדינה

שהיה מקורב להנהגה הדרוזית. פעילות יזומה זו מצד מנהיגי היישוב היהודי והמנהיגות

הדרוזית עסקה במגוון תחומים - אישי, חברתי, תרבותי, כלכלי וביטחוני. כך לדוגמה

בפברואר 0491 ביקרו מנהיגים דרוזים יחד עם 54 צעירים מבני העדה בקרית עמל שליד

חיפה (כיום קרית טבעון), ואחרי הביקור כתב השיח' לביב אבו-רוכון לאבא חושי, שראה

צעירים דרוזים ויהודים משחקים ורוקדים יחד. בעקבות אירוע שהתרחש ב-8391.11.82

שבמהלכו תקפו ערבים את הכפר הדרוזי עוספיא ופגעו באכזריות בתושבים ואף בנשים

וגם חיללו ספרי דת, שלח חושי מכתב למנהיג הדרוזי אל-עיסמי ובה הביע צער וכאב על

האירועים (שכיב 0002).

המרד הערבי שכך, ולא עברו עשר שנים וקמה מדינת ישראל. הדרוזים העניקו את תמיכתם

המלאה למדינה הצעירה. ההנהגה הדרוזית אף יזמה את גיוסם של בני העדה לשירות

חובה בצה"ל והדגישה בהצהרותיה הציבוריות את נאמנותם למדינה ואת רצונם להיות

חלק מהחברה הישראלית. הסיבות האפשריות לגישה זו נדונו לעיל ואחת מהן היא נטייתם

לחבור למי שנתפס על ידם כחזק. מעניין להביא בהקשר זה דברים שאמר כבר בשנת 0391

איש הסוכנות היהודית אליהו חיים כהן: "במשך זמן שהותנו בכפרים הדרוזים נוכחתי כי

הם רוצים בברית איתנו – קיימת אצלם הערכה מופרזת ביחס לכוחנו והשפעתנו בעולם"

(עזריאלי 9891: 62).

גישות המייחסות לדרוזים שיקולים של כדאיות בתמיכתם במדינת ישראל נפוצות מאוד

בקרב האוכלוסייה היהודית ומעצבי המדיניות שלה, מן התחום הצבאי והאזרחי. דבריו של

האלוף (במיל') רן גורן, לשעבר ראש אגף כוח אדם בצה"ל, שנאמרו בריאיון עם המחבר,

מדגימים זאת:

הדרוזים סיגלו לעצמם נורמות של הישרדות שמשפיעות על דפוסי התנהגותם כלפי פנים

וכלפי חוץ. התגבשו אצלם נורמות של הסתגלות והצטרפות לכוח השולט והחזק, כדי לשמור

על האינטרסים של העדה. חשוב להבין זאת גם בהקשר ליחסם למדינת ישראל. המוטיב

המרכזי של הברית שלהם עם מדינת ישראל הוא אינטרס ההישרדות ולא ההזדהות עם

מדינת היהודים או עם הרעיון הציוני – אסור לשכוח זאת. אין חשש שהדרוזים יסכנו

את האינטרסים של המדינה, אבל זה בהחלט גורם למחשבות ולדילמות שהמדינה והצבא

צריכים להתמודד אתן. אין תשובה ברורה לשאלה, מה יקרה במלחמה שתוביל חיילים דרוזים

להילחם נגד דרוזים בצבאות אחרים. זוהי בהחלט בעיה רצינית וצריכים לקחת אותה בחשבון

בגיוסם ושילובם של החיילים והקצינים הדרוזים בצה"ל (אמרני 3002: 211).

גם בקרב הדרוזים עצמם יש הרואים בתמיכתם בישראל תופעה הנובעת מאינטרסים של

העדה. אמל ג'מאל שהציג גישה זו בריאיון עם המחבר, אף מטיל ספק לגבי נכונות ההחלטה

של הנהגת העדה מבחינת האינטרס ארוך הטווח של הדרוזים: