הדרוזים בין עדה לאום ומדינה

מיהם הדרוזים – עדה דתית או לאום?

פאטמים, שהיא פלג שיעי שמאמיניו תמכו באסמעיל בן ג'עפר, הצאצא השביעי של הח'ליף,

חותנו של הנביא מוחמד. בשנת 909 הצליח פלג זה להקים מדינה עצמאית בצפון אפריקה.

הח'ליף הפאטמי הרביעי, אל-מועז (259-279) כבש את מצרים והקים את העיר קהיר,

וזו הפכה לבירת הח'ליפות. מדינת הפטמים המשיכה להרחיב את גבולותיה ושלטה על

אזורים נוספים לרבות סוריה וארץ ישראל. בתקופת שלטונו של הח'ליף החמישי אל-עזיז

(579‑699), נמשכה המגמה של הרחבת אזורי השליטה. בנו-יורשו אל-חאכם היה נער

בן 31 בלבד כאשר התחיל לשלוט אחריו. ייתכן שהייתה זו אחת הסיבות להתפרצותן של

מרידות רבות ברחבי המדינה, אלא שעד מהרה הצליח שלטונו לדכא את המרידות ואף

להנהיג רפורמות חשובות בתחומי החברה, הכלכלה והשלטון (פלאח 0002).

באשר לדרוזים, להצלחתן של רפורמות אלו הייתה חשיבות רבה לגביהם, מאחר שהן

העניקו להם מידה רבה של חופש פולחן וסייעו בכך להתפתחותה של דתם. אישיותו ואורח

חייו הצנוע והסגפני של הח'ליף הפכו אותו בעיני רבים לדמות נערצת, ובקרב בני העדה

המאמינים הוא נחשב עד היום להתגלמות האל עלי אדמות. לפי הדרוזים הוא פרסם חוקים

ותקנות למינהל תקין וטוהר המידות שנועדו לצמצם תופעות של שחיתות, החמיר את

הענישה כלפי עובדי ציבור שניצלו לרעה את תפקידם ונקט צעדים לצמצום היקף הניצול

והעושק. עם זאת, כדי להבטיח את שלטונו הוא קבע כללי התנהגות מחמירים מאוד ונקט

יד קשה כלפי מתנגדיו לרבות שימוש באמצעי חיסול פיזי, כפי שהיה מקובל אז. הוא ביצע

רפורמות חברתיות ושלטוניות שקידמו באופן ניכר את מעמדן ואת זכויותיהן של הקבוצות

החלשות ובהן הדרוזים ופעל לקידום ההשכלה והמדע. אחד הביטויים החשובים לכך היה

הקמת מרכז לימודים שבמונחים של היום היה מעין אוניברסיטה ומוזיאון. מרכז זה, שנקרא

דאר אל-חכמה ("בית החוכמה"), זכה לתמיכה ולסיוע כספי נדיב מהשלטונות.

מקובלת הדעה שהמציאות שנוצרה בעקבות מדיניותו של אל-חאכם היא שהולידה את

האמונה החדשה, שהפכה עם הזמן לדת הדרוזית. יש אף הטוענים כי הפעולות לייסודה

נעשו במידה רבה בחסותו ובעידודו. על פי גישה זו, התיאורים השליליים של היסטוריונים

ערבים, שמציגים אותו כשליט עריץ, אכזר ובלתי יציב, נובעים מיחסו החיובי להתפתחות

הדת הדרוזית, השוללת את אחד מעקרונות האיסלאם המרכזיים, שלפיו מוחמד הוא אחרון

הנביאים. לפי המסורת הדרוזית, היסודות הראשונים של דתם הונחו כבר בשנת 699, מועד

עלייתו של אל-חאכם לשלטון. סלאמה בן עבד-אל והאב יחיא, המכונה בפי הדרוזים

המבשר הראשון, התחיל אז בהכנת העקרונות של האמונה החדשה, ופעולותיו הכשירו את

הקרקע להופעתו של המבשר השני, אבו עבדאללה מוחמד בן והב-אל-קורשי. הוא המשיך