הדרוזים בין עדה לאום ומדינה

פרק ראשון: מיהם הדרוזים – עדה דתית או לאום?

אלף שנות היסטוריה של מאבק הישרדות

כל ניסיון לענות על השאלה "מיהם הדרוזים?" נתקל בקשיים רבים, בין היתר בגלל חילוקי

דעות בקרב היסטוריונים וחוקרים לגבי מוצאם ועקב היעדר אסמכתות מספקות לדעות

השונות. רוב ההיסטוריונים הערבים משייכים את הדרוזים לאומה הערבית, אך רואים בהם

פלג שמרד באיסלאם. יש המייחסים להם מוצא אחר. כך לדוגמה טוענים מקורות צרפתיים

שמוצאם צלבני-אירופי, ואילו מקורות אנגליים גורסים שהוא אנגלי. מייחסים להם גם מוצא

פרסי, כורדי, ברברי, שומרוני ואף ארץ ישראלי קדום (חלבי 6002; אביבי 0002; פירו 2891).

נדמה כי נכון יהיה לומר, כי בהיעדר ראיה מוסכמת תישאר שאלת מוצאם של הדרוזים

ללא מענה בטווח הנראה לעין. במהלך השנים, וכתוצאה מהתנהגותם הדתית, החברתית

והפוליטית, התגבשה תפיסה הרואה בהם קבוצה דתית ייחודית שהיא גם קבוצה אתנית

ששמרה בדבקות על מסורתה במשך כאלף שנה, מה גם שרק מי שנולד דרוזי יכול להשתייך

לעדה זו. לאור זאת וכדי לסייע לקורא בהבנת המאפיינים הייחודיים של הדרוזים יוצגו כמה

אירועים בתולדות בני העדה, שהשפיעו על זהותם הדתית והלאומית.

היסטוריונים מצביעים על המאה ה-11 לספירה כעל תחילתה של הדת הדרוזית. על פיהם,

היא צמחה במצרים, ובמרכזה דמותו של השליט המצרי באותה עת, הח'ליף הפאטמי השישי

אל מנצור, המכונה אלחאכם באמר אללה. על פי המסורת הדרוזית, דתם קיימת מקדמת

דנה, אך מלבד יחידי סגולה, בני אנוש לא הגיעו לדרגת התבונה הנדרשת כדי להתחבר אליה

ולחיות לפיה. על פי מסורת זו, הדת התגלתה מחדש – למשך זמן קצוב – על מנת לאפשר

למאמינים חדשים להצטרף אליה. רוב מקורות המידע מתבססים על מקורות דרוזיים.

הספרות ההיסטורית והמחקרית שעוסקת בדרוזים מדגישה את המאפיינים המייחדים

אותם והמבדילים אותם מקבוצות אוכלוסייה אחרות. היא גם מלמדת שמאפיינים אלה

משפיעים על התנהגותם החברתית והפוליטית ועל יחסי הגומלין ביניהם לבין השלטונות

וקבוצות האוכלוסייה האחרות במקומות מגוריהם. הדרוזים מכנים את עצמם "מווחידון"

(מייחדים – מאמינים באל אחד), ולדתם הם קוראים "דין אלתווחיד" (דת הייחוד).

אחת העדויות הקדומות לקיומם של הדרוזים היא דברים שכתב הנוסע היהודי ר' בנימין

מטודלה בעקבות ביקור שערך בארץ ישראל בשנת 7611. חשיבותה של עדות זו היא בעיקר