הדרוזים בין עדה לאום ומדינה

מבוא

להקים מדינה. העמדות שהציגו הדרוזים בראיונות ובסקר מלמדות, כי כחצי מהנשאלים

סבורים כי בני העדה שואפים להקים מדינה. בהתחשב במאפיינים ההתנהגותיים שלהם,

שלפיהם הם נמנעים מלהביע דעות העלולות לפגוע ביחסיהם עם השלטונות, אפשר להניח

ששיעור הסבורים כך גבוה יותר. זהו ממצא דרמטי, שכן לראשונה אנו למדים על שאיפות

מדיניות בקרב הדרוזים, דבר העשוי להשפיע על יחסיהם עם השלטונות בכל מקומות

מושבם. לזאת יש להוסיף את הדיווחים והעדויות כפי שיוצגו בהמשך, שלפיהם הנהגת

העדה תמכה ואף סייעה בעבר למנהיגים בישראל שפעלו להקמת מדינה דרוזית. ממצא

חשוב נוסף הוא שרבים מאלה שהסכימו להתייחס למיקום המדינה הדרוזית הצביעו על

רמת הגולן והדגישו את התרומה האפשרית של מדינה כזאת לביטחונה של ישראל, בהיות

האזור חיץ בינה לבין סוריה. מעניינת הטענה שהועלתה ע"י מקצת מהמתנגדים לפיה ריכוז

כל בני העדה במקום אחד עלול לסכן את קיומה, טענה המלמדת על אפשרות שכל בני

העדה או מרביתם יעברו להתגורר במדינה הדרוזית.

– אך טבעי הדבר שתמורות ושינויים שחלים

שינויים ביחסם של הדרוזים למדינת ישראל

בחברה הדרוזית ובחברה הישראלית יחוללו שינויים גם במערכת היחסים ביניהם לבין

המדינה. בחינה השוואתית לאורך שנים מלמדת על תהליך של שינוי שלילי ביחסם של

רבים מבני העדה למדינה, שמעמיד בספק את המשך היחסים הטובים. מגמה זו מוצאת את

ביטויה בין היתר בתדירות הגוברת של הפגנות ובהתגברות של שימוש באמצעים אלימים

נגד רכוש ממלכתי ונגד כוחות הביטחון. ניכר גם שימוש הולך וגדל בביטויים קשים נגד

המדינה לרבות אלימות מילולית והשמעת איומים מפורשים שהדרוזים לא יבליגו עוד,

אם לא תשתנה המדיניות כלפיהם. למרות שמדובר בדעה חריגה בחברה הדרוזית מובאת

להלן דוגמה אחת חריפה במיוחד שצופה לאלימות פיזית עד כדי "אינתיפאדה דרוזית", כפי

שמוצגת בספרו של רבאח חלבי:

פרנסי היישוב היהודי נטעו בדרוזים אשליה שהם שותפים ואחים לנשק, אך בפועל המדינה

נישלה את הדרוזים מאדמותיהם, מקשה עליהם לבנות על האדמות הנותרות, סוגרת בפניהם

את הדלת כשהם מבקשים עבודה בחברות ממשלתיות, ואינה משקיעה בתשתיות ובמקומות

עבודה בכפרים עצמם. אין זה כשל של ממשלה זאת או אחרת, זה משהו אימננטי, מבני,

שקשור במהות המדינה, באידאולוגיה שבבסיסה, ובייעודה. כל עוד המדינה מוגדרת כיהודית,

היא תדאג קודם לנתיניה היהודים, והיא איננה יכולה להיות מדינה יהודית-דרוזית. וכפי

שעולה מהמחקר, הצעירים הדרוזים מרגישים נבגדים בגלל מדיניות זו, ואולי יבוא יום

והאכזבה והתסכול שלהם ייתרגמו לאינתיפאדה דרוזית שאיש לא יוכל לצפות את תוצאותיה

(חלבי 6002: 631).

השינויים באופי מחאתם הציבורית של הדרוזים מלמדים גם על החרפת הוויכוח הפנימי

בחברה הדרוזית לגבי מהות היחסים הרצויה מבחינתם עם מדינת ישראל. אפשר להבחין