הדרוזים בין עדה לאום ומדינה

מבוא

שינויים ומגמות בחברה הדרוזית בישראל

בהתנהגות החברתית והפוליטית של הדרוזים ניכרים יסודות סותרים – השתלבות והיפרדות.

שני היסודות יונקים מהדת הדרוזית, שהיא התשתית לקיומה של העדה זה כאלף שנה והיא

המכוונת את ההתנהגות של בני העדה. זוהי אחת הדתות הייחודיות והמעניינות מבין

הדתות בעולם, והיחידה ששומרת בקנאות על סודיות גם בקרב מאמיניה. המסורת הדרוזית

גורסת ששורשיה של הדת הם בתנ"ך. על פיה, כמה נביאים הביאו את דבר האלוהים לבני

האדם, ואחד מהם היה יתרו חותן משה, המכונה בפי הדרוזים נבי שועיב. על פי מסורת זו,

נבי שועיב נמנה עם יחידי הסגולה שזכו להכיר את הדת הדרוזית. מקור הדת נותר עלום,

אך בני העדה נוהגים להדגיש כי דתם, המכונה בפיהם "דין אלתאוחיד" (דת הייחוד), אינה

פלג של האיסלאם, אלא הייתה קיימת בקרב יחידי סגולה זמן רב לפני הופעתה המחודשת

במאה ה-11, שנועדה לאפשר הצטרפות אליה לתקופת זמן קצובה, כפי שיוסבר בהמשך.

השינויים והתמורות שחלו בחיי הדרוזים במרוצת הדורות לא פגעו בהשפעתן המכרעת של

הדת והמסורת על התנהגותם, הן בעדה פנימה הן ביחסיהם עם הסביבה. אחד המוטיבים

הבולטים בדת הוא חובת הנאמנות של הדרוזים לשלטונות במקומות מושבם, כל עוד

מאפשרים להם לנהוג לפי אמונתם (שטנדל 8991; פלאח 0002).

האוכלוסייה הדרוזית בישראל, המונה כ-000,221 נפש, היא הקיבוץ השלישי בגודלו של

בני העדה ברחבי העולם, שמספרם מוערך ב-5.1 מיליון. מיעוט זה הוא כ-%7.1 מכלל

האוכלוסייה בישראל וכ-%3.8 מאוכלוסיית המיעוטים הלאומיים שבה. מרביתם חיים

ב-22 יישובים בצפון המדינה, השוכנים בסמיכות גאוגרפית רבה זה לזה וכל התושבים בהם

או רוב רובם הם מבני העדה (הלמ"ס 9002; ח'טיב 9002).

למרות השינויים שחלו בחברה הדרוזית בעידן המודרני, העדה בכללותה היא מסורתית

ושמרנית. היא מונהגת על ידי הנהגה דתית ומשמרת את המאפיינים הייחודיים שלה ואת

רצונה לנהל את אורח החיים שלה על פי ערכיה. בחינת התנהגותם הדתית, החברתית

והפוליטית של הדרוזים במשך כאלף שנות היסטוריה מלמדת, שהיא מושפעת במידה רבה

מהעיקרון הדתי המכונה "תקיה". יש הטוענים שעיקרון זה, שמנחה אותם לנהוג בדרך

שתבטיח את הישרדותם, עשוי להסביר גם את תמיכתם בישראל, שכן בכל מקומות מושבם

נהגו הדרוזים להצטרף למי שנתפסו על ידם כצד החזק. הם גילו נאמנות לשלטונות, כל עוד

אלה אפשרו להם לנהל את חייהם על פי אמונתם. אחת התוצאות של מאפיין התנהגותי זה

היא השתרשות גישה שאינה מייחסת להם שאיפות מדיניות במובן של רצון להקים מדינה

משלהם, וזה כשלעצמו מעודד יחס של אמון כלפי נאמנותם למדינה ומסייע בשילובם

בחברה, בצבא, במערכות השלטון והמנהל הציבורי, לרבות בתפקידים בכירים בעלי סיווג

ביטחוני גבוה.