הדרוזים בין עדה לאום ומדינה

הדרוזים – בין עדה לאום ומדינה

להקים ברמת הגולן מדינה עצמאית: גודל השטח ופני השטח, התשתיות, מקורות המים

ויתר התנאים הדרושים לקיומה של מדינה; המרכיב החמישי, קשור לתגובתה האפשרית של

האוכלוסייה הדרוזית. באשר לבני העדה החיים ברמת הגולן, ההנחה היא שרובם יצהירו

תחילה על התנגדותם בטענה שהם אזרחים נאמנים של סוריה, אך עם הקמת המדינה

הדרוזית הם ישתלבו בה. לעומתם, בקרב בני העדה החיים בתחומי הקו הירוק תתעורר

מחלוקת. ההערכה היא שקבוצת המשכילים, יוצאי הצבא ובני הנוער יתמכו ברעיון וירצו

להיות חלק מהצבא וממערכות השלטון והמינהל הציבורי של המדינה הדרוזית. המתנגדים

יבואו בעיקר מקרב ההנהגה הדתית, שבוודאי תביע חשש מפני התגובה של הסורים ומפני

אובדן כוח חברתי ופוליטי. סביר להניח כי במשך הזמן יעברו רבים מבני העדה לחיות

במדינתם, סוגיה שיש לה משמעויות גם בהקשר הדמוגרפי, והמרכיב השישי קשור לעתיד

ההתיישבות היהודית ברמת הגולן.

הרעיון להקים מדינה דרוזית בגבולה הצפוני של ישראל אינו חדש. כבר בשנת 7691, סמוך

לסיום מלחמת ששת הימים, שבמהלכה כבשה ישראל את רמת הגולן, דובר על הקמת

מדינה דרוזית בדרום סוריה לשם יצירת חיץ בין ישראל לסוריה. אחד המדינאים הבולטים

שהעלה רעיון זה ואף פעל ליישומו היה יגאל אלון. הוא הגיש הצעה לראש הממשלה לוי

אשכול שלא להסתפק בכיבוש קו הרכס הראשון בגולן אלא להתקדם מזרחה ולהתחבר עם

הר הדרוזים כדי להקים באזור מדינה דרוזית עצמאית. הצעתו הוגשה לאחר שתיאם מראש

עם נכבדי הכפרים הדרוזים בגולן שיגישו עצומה למדינת ישראל ובה בקשה ברוח זו. אלא

שוועדת השרים שדנה בהצעה על פי הנחיה של ראש הממשלה, דחתה אותה. מעניין שגם

את הצעתו שהוגשה כשנה אחר כך (8691.8.12), להחיל את החוק הישראלי על רמת הגולן,

קשר אלון לרעיון המדינה הדרוזית (קיפניס 9002).

נדמה כי כיום, בחלוף יותר מארבעה עשורים ונוכח התמורות שחלו באזור ובעולם, ראויה

הצעה זו לשוב ולהיבחן אל מול החלופות האחרות, ובמרכזן החזרת השטח לסוריה במסגרת

הסכם שלום בין המדינות. בהתייחס לעצם העלאת הרעיון בעת הזו, מעניינת גישה שהוצגה

ע"י מרואיינים רבים, דרוזים ויהודים, ולפיה גם אם ההצעה אינה ברת מימוש הרי שהעיסוק

בה עשוי להוות גורם שיעודד את סוריה להגמיש את עמדותיה כדי להגיע להסדר שלום

עם ישראל ולסכל את האפשרות להקמת מדינה דרוזית שההשלכות השליליות מבחינתה

רבות, נוסף על אובדן השטח.

ספר זה, שנכתב בהערכה רבה לאזרחי המדינה בני העדה הדרוזית על תרומתם הרבה

לתקומתו של העם היהודי במולדתו ההיסטורית, ובפרט מתוך דאגה לעתידה של ישראל,

נועד לקדם בחינת רעיונות שכל מטרתם להבטיח את המשך היחסים הטובים עם

האוכלוסייה הדרוזית, ולביצור ביטחונה של ישראל.