31 / 263
29
הדרוזים – בין עדה לאום ומדינה
כנכונה. הניצחון של הממלוכים על הטטארים בקרב בשנת 0621, שהשתתף בו כוח דרוזי,
חיזק עד מאוד את מעמדם. אומץ הלב שלהם בקרב והנאמנות שהם הפגינו הוציאו להם
מוניטין של לוחמים אמיצים. מגמה זו ביחס כלפי הדרוזים הלכה והתחזקה, והביאה לכך
שהממלוכים הפקידו בידיהם את ההגנה על האזור ואף שיתפו כוחות צבא דרוזיים בפעולות
צבאיות. ההנהגה הדרוזית השכילה לנצל את ההזדמנויות שניתנו לבני העדה לחיזוק מעמדם
ולשיפור תנאי חייהם וביטחון יישוביהם.
עתה התפנתה הנהגת העדה לטפל בנושאים דתיים וחברתיים. ואמנם, בעיני רבים נחשבת
המאה ה-51 לאחת התקופות החשובות בחיי העדה. הדת הדרוזית זכתה לסדר ולארגון
בעיקר בזכות פועלו של האמיר ג'מאל אל-דין עבדאללה תנוכי (אל אמיר אל-סייד – האמיר
האדון), הנחשב לגדול התאולוגים הדרוזים. בין היתר, הוא ערך את כתבי הקודש שעד אז
עברו מדור לדור בעל פה ושהיו בהם שיבושים והשפעות זרות. אז גם ניתן הפירוש לכתבי
הדת והתקבל על ידי כל בני העדה. כמו כן, הוא הסדיר את המעמד האישי ועיגן אותו
בחוקים, שהם התשתית לדיני האישות בדת. הוראות הדת שזכו למעמד מוסכם גיבשו את
בני העדה לקבוצה בעלת בסיס דתי מוסכם ומשותף ותרמו לחיזוק מרכיבי הזהות הדתית
והלאומית.
כיבוש אזור הלבנון וארץ ישראל בידי העות'מנים (6151) הביא לסיום שלטונם של
הממלוכים. שוב אנו עדים למצב המוכר, שהדרוזים זוכים לגמול על תמיכתם בצד המנצח.
האמיר הדרוזי פח'ר אל-דין אל-מעני, ששלט באזור הרי השוף ותמך בעות'מנים, מונה
למושל אזור השוף והסביבה. תקופת שלטונו ושלטון יורשו אופיינו בשקט יחסי. בשנת
4851 חל אירוע שהשפיע מאוד על הדרוזים. התקפה על חיילים עות'מנים שהובילו את
כספי המסים מלבנון לקושטא ושוד הכסף גרמו לשרשרת של מעשי אלימות שיצאו מכלל
שליטה. המושל הסוני באזור, שעקב בדאגה אחר התחזקותם של שכניו הדרוזים, הטיל את
האשמה במעשה התקיפה והשוד על האמיר הדרוזי. הסולטן העות'מני השתכנע בכך ושלח
את מושל מצרים לתקוף את האמירות הדרוזית. רבים מבני העדה וגם שיח'ים ובהם האמיר
קורקומאז נהרגו. יוזמה ומנהיגות יוצאת דופן של אלמנתו של השליט הדרוזי מנעו את
התפוררותה של האמירות הדרוזית: היא הצליחה למנות את בנה פח'ר אל-דין למושל, והוא
הביא לשקט ולמידה רבה של יציבות.
מושל זה נקט שורה של צעדים במטרה לקרב אליו את ראשי המשפחות, כדי להבטיח שיתוף
פעולה. כך לדוגמה הוא נשא לאישה את בתו של האמיר ג'מאל אל-דין ממשפחת ארסלאן
הגדולה ובעלת ההשפעה, והרחיב את גבולות האמירות תוך שיתוף פעולה עם האמיר
הדרוזי עלי ג'ונבלאט. אלא שמדיניות ההתפשטות והתחזקות כוחו של האמיר הדרוזי עוררו
את חששותיו של הסולטאן, והוא שלח כוח צבאי גדול כדי לכבוש את האמירות. פח'ר