31
הדרוזים – בין עדה לאום ומדינה
אחרות. מאורעות הדמים הלכו והחריפו והתפשטו עד לדמשק וגבו קורבנות רבים משני
הצדדים. המעצמות החליטו להתערב והקימו ועדה מיוחדת במטרה ליישב את הסכסוך.
שוב נקבע "סדר חדש" בלבנון, ולפיו האזור ההררי נקבע כמחוז שעליו ישלטו העות'מנים
באמצעות נציב עליון, ואילו הר הלבנון חולק לשבע נפות, ולכל אחת מהן מינה הנציב מושל.
מרכיבים חשובים נוספים בהחלטת הוועדה היו ביטול המשטר הפאודלי, הענקת שוויון
זכויות לתושבים ושחרור מהחובה לשרת בצבא ומתשלום מסים שנקבעו על ידי הנציב,
למעט מסים לצורכי ניהול ענייני המקום.
שינוי נוסף במעמדם של הדרוזים חל בעקבות מלחמת העולם הראשונה (4191‑8191),
כתוצאה מחלוקת שטחי האימפריה העות'מנית בין אנגליה לצרפת. שטחי סוריה ולבנון
שעברו לשליטת צרפת חולקו לכמה וכמה אזורים אוטונומיים, ובהם הר הדרוזים שבסוריה.
לעומת זאת, בלבנון עצמה זכו המרונים, בעלי הקשרים הטובים עם הצרפתים, למעמד
בכורה. גורם משפיע נוסף מקורו בסיוע שהגישו הדרוזים בלבנון לבני העדה שפעלו
נגד הכוחות הצרפתיים בסוריה. כתוצאה מכך הלכו והחריפו היחסים בין הדרוזים לבין
השלטונות הצרפתיים, והדבר החליש את מעמדם של הדרוזים.
במלחמת העולם השנייה (9391-5491) פעלו הדרוזים בנחישות רבה למען עצמאותה של
לבנון, והדבר אמנם הביא למפנה חיובי במעמדם, אבל מעמד הבכורה של המרונים נמשך
והם זכו לקבל את רוב המשרות החשובות במוסדות השלטון במדינה. במישור הפורמלי,
העדפת המרונים התבססה על מפקד אוכלוסין שערכו הצרפתים בשנת 2391, ולפיו הם היו
הרוב. חלוקת המשרות ומוקדי הכוח בלבנון עוגנו באמנה שנחתמה בשנת 3491 והייתה
המסד העיקרי לסדרי הממשל שנקבעו בשנת 6491, אחרי הכרזת העצמאות של לבנון (שכיב
2891; דנה 8991).
באותה תקופה חיו דרוזים בארץ ישראל, ועם העליות הציוניות הראשונות לארץ התפתחו
יחסים טובים בין האוכלוסייה הדרוזית והמתיישבים הציונים. מדינת ישראל שקמה ב-8491
ידעה לגמול להם על כך, והם זכו למעמד מיוחד בהשוואה למיעוטים האחרים. אפשר אפוא
לומר שהקמת המדינה הייתה אחד האירועים החשובים ובעלי ההשפעה על הדרוזים בארץ
ישראל, גם בתחום זהותם הדתית והלאומית, שכן הסמכויות שניתנו להנהגת העדה במישור
הדתי העניקו להם מעין אוטונומיה דתית, והשירות בצה"ל שהוחל עליהם הביא לשינויים
ולתמורות בתחומי חיים מרכזיים שלהם. לעומת זאת, במצבם של הדרוזים בלבנון לא חל
השינוי המיוחל, והם החליטו לפעול במישור הפרלמנטרי כדי להגדיל את ייצוגם במוסדות