נוער ובוגרי משגב לאן?

אביב ומחוז המרכז, שאף זכו בכינוי "מדינת תל אביב" (ביסטרוב וסופר 6002: 62).

ככלל אפשר לומר שרובה המכריע של ההגירה הפנימית בישראל נעשית בידי יהודים,

בעוד תושביה הערביםשל המדינה נוטים להישאר באזור מגורי ההורים, ובעיקר כאשר

הדבר נוגע לאזורי השוליים הלאומיים. במהלך 6002 רק %5 מהמהגרים היו ערבים

(למ"ס 6002: 3). עובדה זו, בשילוב התופעה של הגירת יהודים מאזורי שוליים לאזורי

גלעין ומטרופולין, ועם הבדלים משמעותיים בשיעורי הריבוי הטבעי באוכלוסייה

היהודית (%8.2 בשנה) לעומת השיעור באוכלוסייה הערבית (%4.4 בשנה) מגבירים

את התעצמותו של המיעוט הערבי בשוליים על חשבון היהודים (למ"ס 6002). כדי

לשמור על יציבותם של אזורים אלה נדרשת פעילות אקטיבית של המדינה ומדיניות

של פיזור אוכלוסין מכוונת מהגלעין והמרכז לשוליים אלה.

אם לסכם את בעיית המרכז והשוליים בישראל בצורה אמפירית לפי מספר אמות

מידה, אשר לעתים אף ניתנות לכימות, מתקבלת התמונה הבאה:

•היכן מתקבלות ההחלטות החשובות במדינה ומה כיוון זרימתן? במרכז! למרכז!

•היכן נוצרים החידושים והנורמות במדינה ולהיכן הם נפוצים? במרכז, למרכז!

•לאיזה כיוון זורמים המשאבים הכספיים של המדינה? למרכז!

•מהם מאזני ההגירה בין אזורי המדינה, איזה גדל ואיזה נשחק? המרכז גדל

והשוליים נשחקים.

•מהו כיוון הפונקציות ה"לא רצויות" במדינה והיכן ממוקמים המתקנים המזהמים

והמסוכנים (אשפה, חומרים רעילים, מתקנים צבאיים וכו') בדרך כלל הם מופנים

לשוליים הלאומיים (רמת חובב, אתר דודאים, שדות תעופה, שטחי אש ולאחרונה

גם הדרישה שמהגרים אפריקנים יופנו רק לשוליים (גרדוס 6002: 37‑67).

ההתיישבות בגליל והרקע למפעל המצפים

הגליל היה מיושב ביהודים מימים ימימה. עם זאת, ברוב התקופות היו היהודים

בו מיעוט, משום שזהו חבל ארץ קשה להתיישבות בשל היותו הררי, גשום יחסית

אך המים אינם זמינים בו לשימוש, קשה לגישה ולתנועה, הקרקע קשה לעיבוד בשל