דילמת המודיעין המשטרתי

22 / 94

21
המודיעין הביאה לכך שהמודל הזה הופר, ועמו המשוואה שבין הצורך לחשוף ולגלות את הראייה
לשם עשיית צדק; לבין אינטרס הציבור – ביטחון המדינה וביטחון מוסרי המידע.
כך על פי זלוצובר, "נוצר משבר אמון": גורמי המודיעין לא הבינו "את המרקם העדין של יחסי
האמון והקשר בין אמון לאינפורמציה ודיסאינפורמציה". הם ניצלו לרעה את אמון בתי המשפט, ולא
,עד הבדילו בין מקור לעד. כך נוצר מצב ש"מי שמגיע לתחנת המשטרה ופונה שמאלה לחוקר הוא
. וזלוצ'ובר שואל: "הייתכן?" כך, "בעוד שהאח"ק מקוראך אם פנה ימינה והגיע לרכז מודיעין – הוא
והפרקליטות נהגו במודיעין ביראת כבוד, נהג המודיעין כאילו כולם ב'כיסו' ואין ביקורת". כך נוצרו:
"... פגיעה באמון בין המודיעין לפרקליטות; פגיעה באמון בין בתי המשפט למשטרה ולפרקליטות;
נפגעה היכולת להגן על המקור ועל שיטות העבודה. נפגעה רמת שיתוף הפעולה של הציבור עם
המשטרה. נפגעה יכולת איסוף המודיעין של המשטרה." "הייתכן", מקשה זלוצ'ובר, "שהיו מקרים
שבית המשפט, אולי בשל אותו מעטה חשאיות היוצר מעין יראת כבוד, שקל לא נכון את המוצג
בפניו?" התוצאה מכל אלה היתה, ש"התפתח משבר אמון בפסיקה" )זלוצ'ובר 2102( ו"הקערה
התהפכה על פיה" )יחזקאלי ריאיון(.
המטוטלת משנה את כיוונה – בתי המשפט "הופכים את הקערה על פיה"
נהוג לראות בשנת 0002 את "שנת המפנה" ביחסה של מערכת אכיפת החוק לסוגיה. ב-0002.01.22
הופץ לראשונה נוהל עבודה מטעם פרקליטת המדינה דאז, הגב' עדנה ארבל, לעניין הטיפול בחומר
חקירה חסוי על בסיס פסיקת בית המשפט העליון עד לאותה עת. נוהל זה רוענן ב-2002.8.1 ולא
השתנה מאז )ראה נספח א'(. הסיבה לשינוי היתה העמדה התקיפה של בג"ץ בתחום זה, בשרשרת
פסיקות שהביאה לשינוי המצב מן השורש. להלן אבני הדרך, ביצירת ההתהוות הזו:
• : קיבע זכות הנאשם לעיין בחומר החקירה, ואת חובת התביעה 9ערעור פלילי סעיד סיקסיק
לאשר זאת.
• : הנשיא דאז, אהרון ברק קבע כי יש להסיר את החיסיון 10ערעור פלילי מוחמד מזאריב
מהפוטנציאל הראייתי הקיים בחומר המודיעיני, אם הוא חיוני להגנת הנאשם, ואם הוא עלול
להעלות ספק באשמתו.
• : גם אם צפויה פגיעה חמורה באינטרס הציבורי או בביטחון 11ערעור פלילי נידאל אבו סעדה
המדינה, יש לחשוף ראיה העשויה לעורר ספק באשמת הנאשם )ראה נספח ב'(. בעקבות פסיקה
זו יצאה הנחיית פרקליטת המדינה, הגב' עדנה ארבל, בשנת 0002, שעיגנה את זכות הנאשם
9 ע"פ 19/2511, סעיד בן איסמעיל סיקסיק נ' מדינת ישראל, פ"ד מ'ו )5( 800 )2991(.
01 ע"פ 69/988, מזאריב מוחמד נ' מדינת ישראל, פ"ד נ'א )1( 334, 444.
11 ע"פ 89/674, נידאל אבו סעדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ'ג )1( 328, 838 )9991(.