דילמת המודיעין המשטרתי

20 / 94

19
פרק ג': השינויים בתהליכי איסוף המודיעין והפעלת המקורות
חומרי חקירה, והמשמעויות =בפרק זה ייסקרו התהליכים המרכזיים שהובילו למשוואה חומרי מודיעין
הנובעות מכך.
"שיטת המעטפות" – המצב עד שנת 0002
עד שנת 0002 נטתה המטוטלת לטובת המודיעין המשטרתי ובידיו היתה העוצמה המערכתית
בתחום חסיון המקורות, כשמערך החקירות והתביעות במשטרה כמו גם, פרקליטות המדינה ובתי
המשפט, "יישרו קו" עם הגישה השלטת. להלן אופן הטיפול במידע מודיעיני ובמקורותיו באותה
עת, אותה אכנה "שיטת המעטפות":
• חומר סודי )בדרך כלל דוח מידע המפרט את כלל המידה המודיעיני המצוי בפרשה( היה
מוצג לעיון השופט בלבד בהליכי "הארכות המעצר". החומר סומן על ידי בית המשפט, הוכנס
למעטפה חתומה, הועבר לעיון הפרקליט המטפל בתיק והוצאה לגביו תעודת חיסיון גורפת
בחתימת השר לביטחון פנים.
• לא הועבר חומר מודיעיני אחר/נוסף לעיון בית המשפט/הפרקליטות. בפועל, החוקר המטפל
בתיק היה אחראי בלעדית על אופי החומר המודיעיני המובא לידיעת השופט/הפרקליט המטפל
בתיק, כמותו וטיבו.
• לא היתה כל התייחסות של גורמי התביעה והמשפט, לחומר מודיעיני, הרלוונטי לחקירה, שהיה
קיים במערכת המשטרתית ולא טופל.
פרטי מקורות לא היו מועברים לגורמי החקירה, התביעה והמשפט ולא היו נחשפים:
• החוקר על פי רוב לא מודע כלל לכך שנחקר או חשוד הוא מקור מודיעיני בפרשה. היו פערים
של ממש בין ידיעות שנמסרו בפרשה על ידי המקור, לבין עדותו במשטרה במקרים בהם נחקר
כעד או כחשוד בחקירה גלויה.
• כאשר מקור היה מעורב בעבירה נשוא החקירה, נוצרה דילמה: האם לחקור את המקור או
"להתעלם" ממעורבותו? האם – במידה וכנגד המקור מוגש כתב אישום בעבירה נשואת המידע
שמסר – לחשוף את עובדת היותו מקור? האם להניח לו לרצות עונש על עבירה שביצע
בידיעה/בהנחיית המשטרה? הפרקטיקה בפועל היתה משתנה על פי הנסיבות. כל מקרה לגופו.
פעם התעלמו, פעם ישב המקור בבית הסוהר תוך מעורבות משטרתית להקלת התנאים, פעם
אורגן הסדר מקל וכדומה.