החברה החרדית בישראל

אחרים (כהן וזיסר 3002). הכרעה כזאת עתידה לשנות את פני היהדות בישראל. בתיקון שהוכנס

לחוק השבות נכתב כי "יהודי הוא מי שנולד לאם יהודייה או נתגייר ואינו בן דת אחרת" (חוק

השבות התש"ל-0791 סעיף 4ב). הציבור החרדי ומנהיגיו, וכך גם חלק ניכר מהציבור הדתי בישראל,

דורשים להוסיף אחרי המילה "נתגייר" את צמד המילים "גיור כהלכה". הדרישה אינה נובעת רק

מהצורך להבטיח כי כל יהודי יעבור גיור על פי ההלכה, אלא גם מתוך כוונה למנוע מזרמים דתיים

אחרים ביהדות לערער על ההגמוניה האורתודוקסית בחיי החברה בישראל. באופן כמעט מסורתי,

ממשלות ישראל נמנעות מלהכריע בסוגיה זו, מצד אחד מחשש לגרום לקרע עם הזרמים הרפורמיים

והקונסרבטיביים בארה"ב ובישראל, ומן הצד האחר מחשש למרד ולמחאות אלימות מצד החברה

החרדית. הכרה מלאה בזרמים הליברליים ביהדות והשוואת מעמדם למעמד הזרם האורתודוקסי על

ידי בג"ץ ו/או כנסת ישראל עשויים לא רק לצמצם את תחום השפעתה של היהדות האורתודוקסית

השולטת כיום באופן מלא בשירותים הציבוריים והדתיים המוענקים ליהודי ישראל בענייני אישות

(נישואין, גרושין, ברית מילה, אבל וכיו"ב), אלא גם לבטל הסכמים וחוקי יסוד שהיטיבו עד כה עם

הזרם האורתודוקסי והנציחו את מעמדו, ובראשם חוק שיפוט בתי הדין הרבניים (נישואין וגירושין)

התשי"ג-3591, וחוק הדיינים תשט"ו-5591 (כהן וזיסר 3002; רביצקי 4002).

שמירת השבת וצביונה

עוד בראשית המאה ה-02 התגלע חיכוך חריף בין החרדים למפלגות הציוניות החילוניות בארץ בנוגע

לשמירת השבת וצביונה. באסיפת הנבחרים הראשונה (0291) דרשו החרדים לעגן בחוק המנדטורי

איסור על חילול שבת בפרהסיה על ידי מוסדות ציבור יהודיים ואף על ידי אנשים פרטיים (בקון

5002). בראשית שנות השלושים, בעקבות התחזקות כוחם של הנציגים הדתיים והחרדים במוסד

אסיפת הנבחרים, הוחלט להורות לכל היישובים העבריים לשבות בשבת מכל פעילות ולכבד את

השבת בתחומי העבודה והמסחר ועל ידי השבתה של פעילות התחבורה הציבורית. גיבוי להחלטה

זו נתן הקונגרס הציוני בעת התכנסותו ב-5391, בקובעו כי יש להימנע מחילול שבת בכל המוסדות

הלאומיים בארץ ישראל (פונד 9991; קפלן 7002).

הוויכוח בין תומכי שמירת השבת למתנגדים לכך הוביל לאיבה רבה ולמחלוקות קשות. הן באו על

פתרונן (באופן חלקי) עם אישור הסדר הסטטוס קוו, שקבע כי יום המנוחה החוקי במדינה היהודית

יהיה יום השבת. בעניין הפעלת התחבורה הציבורית בשבת התבסס מסמך הסטטוס קוו על הסדרים

ועל הבנות שהושגו עשור קודם לכן, ולפיהם תישמר השבת בתחבורה הציבורית בכל הארץ, ואילו

בכל השכונות החרדיות והדתיות תיאסר כל תנועה של כלי רכב בשבת. הסוגיה של פתיחת מקומות

בילוי ומסחר בשבת לא הוסדרה בחקיקה ראשית, אך באופן מעומעם וערטילאי נקבע כי פעולות

אלו אסורות (כהן 0002; נויברגר 4991; פונד 9991).