החברה החרדית בישראל

כ-000,54 איש. ובראשית שנת 1102 הגיע מניינם ליותר מ-000,06 איש (בקון 5002; נויגרשל 3002;

פונד 9991; פלסנר 2102: 23‑33)

כבר לפני כ–51 שנה כתב רביצקי (7991), כי הסכמי הסטטוס קוו, כמו יתר ההסכמים וההסדרים

שנחתמו בשנותיה הראשונות של ישראל, אינם יעילים עוד, משום שבששת העשורים שחלפו עברה

החברה הישראלית שינויים רבים ועמוקים. לטענתו, ההסכם נחתם על פי מכנה משותף שגוי של

שני הצדדים, שבו המחנה היריב נדון להתמעט או להיעלם. זאת ועוד: בשנות החמישים שלטה

בחברה הישראלית הגמוניה חברתית והשקפתית אחת (של מפלגת פועלי ארץ ישראל, מפא"י,

החילונית), שהטילה את מרותה על הכול. למן שנות השמונים ובעוצמה חזקה יותר למן שנות

ה-0002, נעות קבוצות חברתיות רבות מן השוליים אל המרכז ומתחרות ביניהן על עיצוב דמותה

של המדינה. המחלוקות שבין החברה החרדית להנהגת המדינה ולציבור החילוני מבטאות ומדגישות

את הארכאיות של רבים מההסדרים וההסכמים עם החרדים, שנחתמו בראשית ימי המדינה.

בשנים האחרונות מנסים ארגונים חברתיים וציבוריים לנסח מחדש הסכמים ואמנות שיסדירו את

המחלוקות בין המחנות במגוון תחומים, בעוד המטרה המוצהרת לכל ההסכמים הללו היא לחתור

להסכם שוויוני והוגן כלפי שני הצדדים (כהן וזיסר 3002; מלחי 9002א; מי-עמי 7002).

המחלוקת בין החרדים לבג"ץ

"חשבון" מיוחד יש לחברה החרדית עם בג"ץ – בית הדין הגבוה לצדק. שופטיו נתפסים בעיניה

כמי שמבקשים לפגוע תדיר במה שמכונה בעיניהם קודשי ישראל. המוסד המשפטי הגבוה, הנתפס

כקודש הקודשים של הדמוקרטיה בעיני הציבור החילוני – גם אם אינו מסכים עמו תמיד –

מוצג בתקשורת החרדית ובהתכנסויות חרדיות קהילתיות כגוף מסוכן ועוין, הפוגע במזיד ביהדות

וביהודים. הוראות בג"ץ לבחון מחדש הסכמים עם החרדים ועמדתו בנושאים שונים שמפורשים

אצלם כנוגדים את ההלכה הפכו אותו לאויב החרדים ולאחד הגופים השנואים והמושמצים ביותר

על ידיהם. רבים מרבני המגזר החרדי אף קוראים בריש גלי שלא להכיר בסמכותו של בג"ץ, ובהם

הרב עובדיה יוסף, שאמר ביוני 0102 בעקבות אי קבלת בנות ספרדיות לבית ספר חרדי ביישוב

עמנואל, "מי שפונה לערכאות [בית משפט חילוני. המחברים], אין לו חלק לעולם הבא" (אטינגר

0102). על פרשת עמנואל ראו בהמשך.

סוגיית "מיהו יהודי?"

מוקד החיכוך הנחשב לנפיץ ביותר מבין כל מוקדי החיכוך בין החרדים לרשויות המדינה הוא סוגיית

"מיהו יהודי". הכרעה בה, אם תהיה, תגדיר ברמת החקיקה בין השאר מי רשאי לערוך טקסים דתיים,

מי הסמכות הרוחנית במדינה, ולידי מי יוזרמו תקציבים ותמיכות מטעם משרד הדתות ומשרדים