הדרוזים בין עדה לאום ומדינה

127

הדרוזים – בין עדה לאום ומדינה

יחסה של המדינה והחברה בישראל לבני המיעוט הדרוזי המשרתים בצה"ל בהשוואה ליחסה

לערבים ואחרים, שאינם משרתים, ממחיש את השפעת השירות הצבאי. יחס זה, מוצא את

ביטויו בין היתר בהצהרות של אישים ומנהיגי המדינה, המדגישות את תרומתם של הדרוזים

לביטחון המדינה ואת החוב שחייבת להם החברה בישראל. הצהרות אלו, המלוות באמירות

כגון "שותפים לגורל" ו"אחים לנשק", מלמדות על עוצמת החשיבות שנוח לחברה הישראלית

לייחס לשירותם של הדרוזים בצבא, כמרכיב שמבטא את השתייכותם לקולקטיב הישראלי,

אך אולי גם על גישה פטרנליסטית-משהו. למרות שמבחינה פורמלית שירותם בצה"ל אינו

מעניק להם תמורה ממשית בהשוואה למיעוטים שאינם משרתים, קיימת הסכמה שהשירות

מעניק להם יחס של אהדה בקרב חלקים נרחבים בחברה הישראלית, שגם מסייע להם

בתחומים שונים. ביטוי לכך ניתן למצוא בקשר שבין מידת השתלבותם בצבא למעמדם

החברתי: ככל שהשתפר מעמדם של הדרוזים בצה"ל, כך השתפר מעמדם החוקי, הפוליטי

והחברתי במדינה. מנגד, מניעת גיוסם של בני נוער מקרב המיעוט הערבי גרמה לניכור

עמוק ביניהם לבין המדינה והחברה הישראלית. ההתנגדות להצעה שהערבים ישרתו שירות

לאומי, בטענה שהדבר יגרום להעלאת ציפיות לקבל הטבות שונות בתמורה, מבליטות את

הגישה הטוענת כי יש לתגמל את מי ששירתו בצבא בהשוואה לאחרים.

הגישה הגורסת שעל המדינה ועל החברה בישראל להעניק יחס מיוחד ותמורה לדרוזים

בזכות שירותם בצה"ל נמצאה באופן בולט במחקר, הן בקרב היהודים והן בקרב הדרוזים.

הייתה תמימות דעים כי זו חובה מוסרית כלפיהם, אך גם עשיית צדק חברתי במובן של

צמצום היתרונות שעשויים לצבור מי שלא משרתים בצבא. כמו כן רווחה מעין הסכמה,

שאחד התחומים החשובים שבהם יש לסייע להם הוא בתחום ההשתלבות בעבודה, ובפרט

במינהל הציבורי. ביטוי לגישה זו, כלולים בדבריו של סגן שר הביטחון האלוף (במיל') מתן

וילנאי, שנאמרו בריאיון עם המחבר:

הדרוזים הוכיחו את נאמנותם לצה"ל ולמדינה לאורך השנים ואין צורך לבדוק זאת ברמה

הכללית. ברמה האישית צריכים לבדוק כל אחד מהם כמו שבודקים את היהודים – אין

שום הבדל. הדרוזים רוצים מאוד להשתלב בחברה הישראלית ולקבל תנאים כמו האזרחים

היהודים. זה מסביר את המוטיבציה והנכונות הרבה שלהם לשרת בצבא. הם מתגייסים

באחוזים גבוהים יותר מאשר היהודים ורבים רוצים לשרת בקבע... לדרוזים ששירתו בצבא

צריכים לעזור יותר, וזה מאוד טבעי. גם אצל היהודים ישנה דרישה כזו, אז למה לא אצלם?...

אם המדינה לא עוזרת לדרוזי ששירת בצבא, אז הוא צודק אם הוא חש מקופח... לדרוזים

בהשוואה לאחרים צריכים לעזור יותר בגלל השירות בצבא, זה גם הוגן וגם צודק (אמרני

.)70 :2003

השפעת השירות בצה"ל על חיי האזרחים ובייחוד על המיעוטים הלאומיים מחייבת דיון