הדרוזים בין גאוגרפיה וחברה

127

ומן הלאומיות הטריטוריאלית, בעיקר משום שאין לדרוזים בישראל נטיות אירידנטיות ושאיפות

להגדרה עצמית. זו הסיבה לכך שהלאומיות איננה הסדר החברתי המחולל של הדרוזים, ומבחינה

זו שונים הדרוזים מהיהודים ומהערבים, שהציונות והפלסטיניות הן לגביהם הסדר המחולל החדש.

) החדש של הדרוזים הוא המערכת האינטראקטיבית החברתית

order parameter

פרמטר הסדר (

שנדונה במחקר. סדר מחולל זה הוא הפתרון הדרוזי למשבר הלגיטימיות הכפולה, שאליו נקלעו

המיעוטים שאינם משתייכים לעם היהודי.

הסולידריות המכאנית מאפיינת, כאמור, את החברה הדרוזית, והיא בולטת במיוחד ברמה האישית,

והמערכת האינטראקטיבית החברתית-מרחבית היא אחד הביטויים הבולטים שלה. עם זאת צויין,

כי המערכת האינטראקטיבית החברתית מחזקת את הסולידריות המכאנית ושומרת על המשך

התנהגותם של הדרוזים כמשפחה גדולה וכמיעוט מלוכד. אולם, למרות השפעתה החזקה של

הסולידריות המכאנית על החברה הדרוזית, חשוב להתייחס למתח הקיים בינה ובין הסולידריות

האורגנית. מתח זה, שאינו מורגש ברמה האישית היום-יומית, מורגש מאוד ברמה הפוליטית, וגורם

למשברים ולמצבי אי-יציבות שונים, שמתוכם יש לציין את השניים החשובים והבולטים ביותר:

הראשון התרחש במחצית הראשונה של המאה, בין השנים 2391-4391, בעקבות הקמת המועצה

הלאומית הדרוזית העליונה, שחבריה ביקשו לארגן את העדה על בסיס לאומי ודתי. המשבר השני

התרחש לאחר מותו של שייך אמין טריף, שבעקבותיו התפצלה העדה לשני מחנות: האחד ביקש

לארגן את העדה בהסתמך על הארגון העדתי של הדרוזים בלבנון, ואילו השני ביקש לשמור על

הסטאטוס-קוו גם לאחר מותו של שייך טריף. השייכים למחנה זה דרשו לממש את צוואתו של

המנהיג המנוח ולהשאיר את המנהיגות הדתית בידי משפחת טריף. משבר מתמשך זה הסתיים

בתחילת שנת 8991, בעקבות ההסכמה על בחירת ראש למועצה הדתית הדרוזית ממשפחת טריף.

בתקופה הראשונה, מלפני הקמת המדינה ועד אמצע שנות החמישים בערך, התפתחה המערכת

החברתית של הדרוזים באופן יציב, שנשלט על ידי פרמטר הסדר של הדת. בזכות סדר גנרטיבי

זה (סדר גנרטיבי א', איור 62), הצליחו הדרוזים לשמור על ייחודם, על דתם, על ביטחונם ועל

קיומם האתני והעדתי בעולם הערבי והמוסלמי בתוכו חיו. הם הצליחו לשרוד כמיעוט אתני בעיקר

בזכות שניים מתוך שבעת עקרונות הדת הדרוזית: עיקרון "חפז' אל-אחיואן" שפירושו שמירת או

אחוות אחים, ועיקרון ה"תקייה", המתיר לדרוזי להפגין השתייכות לדת דומיננטית אחרת שאינה

הדת הדרוזית (לרוב הפגינו הדרוזים השתייכות לאסלאם ולעתים גם לנצרות). לכן, נזקקו הדרוזים

למדיניות גמישה ורבת פנים לצורך שמירה על קיומם ועל עצמאותם הדתית והתרבותית, ולא

התבוללו ולא נטמעו בקבוצות הרוב שהקיפו אותם.

לאחר הקמת המדינה, קרוב לוודאי כתוצאה מן ההכרה של הממסד הישראלי בדרוזים כבעדה

עצמאית נפרדת ומיוחדת, ובעיקר כתוצאה מהחלת חוק גיוס חובה על הדרוזים בשנת 6591,

שהביא, כאמור, לשילובם במערכת הביטחון הישראלית, נמצאו הדרוזים לראשונה בסיטואציה