הדרוזים בין גאוגרפיה וחברה

115

הסיבות להעדפת העלייה לרגל בחודשי האביב והקיץ הן, כאמור, חופשות בתי-הספר באפריל

וביולי-אוגוסט, תנאי מזג האוויר הטובים יחסית, המאפשרים יציאה חופשית ונוחה יותר מהבית

ושהייה ממושכת יותר במקומות הקדושים. כמו כן, בחודשים אלה חל מועד חג נבי שועיב ונבי

יעפורי (ראה להלן).

המפגשים והאינטראקציה במקומות הקדושים

סעיף זה דן בסוגי המפגשים ובאינטראקציה בין עולי הרגל, המתאספים במקומות הקדושים. הדיון

מתמקד במאפייני המפגשים בין עולי הרגל בעבר ובהווה, וכן בשאלה האם אכן מרגישים עולי הרגל

בזהות דרוזית משותפת באתרי העלייה לרגל. הדיון להלן מנסה לבדוק את משמעות ההכרה בדרוזים

כעדה עצמאית על התודעה והזהות הדרוזית, שאחד הביטויים הבולטים שלה הוא העלייה לרגל

למקומות הקדושים וההכרה הרשמית במועדי העלייה לרגל כחגים לכל בני העדה. הכרה זו הגבירה

את תופעת העלייה לרגל והגדילה את אפשרויות המפגש בין הדרוזים מכל היישובים ומכל האזורים.

Oliphant

עלייה לרגל של המוני דרוזים למקומות הקדושים התקיימה גם בעבר. לורנס אוליפנט (

501 :7881) היה הראשון שתיאר את חגיגות הדרוזים בקבר נבי שועיב בסוף המאה ה-91. מטרת

העלייה לרגל וחגיגות ההמונים בקבר נבי שועיב היא בעיקר דתית. אולם היה לחגיגות גם צביון

עממי ועדתי.

נוסף על העלייה לרגל החגיגית וההמונית לקבר נבי שועיב, היו עליות לרגל נוספות לפני קום

המדינה. הזקנים, שעמם שוחח כותב שורות אלה, תיארו עליות לרגל של חמולות ושל כפרים

שלמים כמעט לאתרים הקדושים המועדפים, ובעיקר לקבר נבי שועיב. העולים נעו בשיירות של

גמלים, סוסים וחמורים, עמוסים בציוד ובמטלטלים שונים, שהיו נחוצים לצורך שהייה ממושכת,

לעתים למשך ימים מספר. עליות לרגל מסוג זה נערכו בעונות האביב והקיץ, בתקופה שבין אפריל

לאוקטובר, לכל כפר הייתה תקופה מיוחדת לעלייה לרגל. מכאן, שהעלייה לרגל הייתה בחלקה על

בסיס עונתי ויישובי, ומבחינה זו מעמדם של המקומות הקדושים כמקומות מפגש היה פחות חשוב.

לאחר קום המדינה נקבעו ארבעה מועדי עלייה עממית לרגל לשלושה אתרים מועדפים נוספים על

ה-52 באפריל לעלייה לרגל לקבר נבי שועיב, והם: ה-71 באוגוסט - מועד העלייה לרגל למזאר

נבי יעפורי ברמת הגולן; ה-01 בספטמבר - מועד העלייה לרגל למזאר נבי סבלאן; וה-52 בינואר -

מועד העלייה לרגל למזאר נבי ח'דר שבכפר-יסיף. מועדים אלה הוכרו כחגים דרוזיים רשמיים והפכו

לימי חופשה במוסדות הציבור ובבתי-הספר ביישובים הדרוזים.

בעליות ההמוניות, המתקיימות בימי החג המוכרים של המקומות הקדושים, משתתפים בעיקר עולי

רגל גברים דתיים בודדים (ללא בני משפחותיהם, איור 42), ומטרות עלייתם לרגל הן בעיקר דתיות

ועדתיות. במפגשים אלה נדונות בדרך כלל סוגיות דתיות, חברתיות ועדתיות כלליות, כיוון שזוהי

ההזדמנות היחידה כמעט לכנס את כל בני העדה מכל האזורים ומכל היישובים.