חוק שירות הביטחון הכללי – אנטומיה של חקיקה

בדיקת ביטחון למועמדים קודם לכניסתם למעגל השיפוט. בדיקת שופטים מכהנים

נראתה מלכתחילה כבלתי סבירה ביחסי הרשות המבצעת והשופטת. כמו כן הוכנסה

הבהרה בדבר הסמכות להשתמש במכשיר הפוליגרף במהלך בדיקת הביטחון.

ההבהרה נדרשה נוכח הטענות והספקות לגבי חוקיות השימוש במכשיר בגלל הגבלת

האוטונומיה של העובד.

השוואת הנוסחים: סיכום ביניים

יתרונו הבולט של נוסח השירות על פני ההצעה הכחולה והחוק הוא בגמישות המגולמת

בו להשגת יעדי השירות. אילו התקבל נוסח זה כחוק בכנסת, הוא היה מאפשר לשירות

להציע לדרג המאשר )הממשלה והכנסת( לתת בחקיקת המשנה )בעיקר בכללים(

ביטוי לצרכים שלו למימוש האינטרסים הביטחוניים הדינמיים והמשתנים של

המדינה. מבחינה זו, הנוסח שהתקבל בסופו של דבר מוגבל יותר בפוטנציאל הגמישות

שהוא מאפשר להכנסת ההתאמות הנדרשות בחיי המעשה. הוא גם חושפני יותר לעין

החיצונית, ובעידן של תרבות שלטון ותקשורת שאינה אמונה על צמצום וריסון תפוצת

המידע אלא להפך, יש לכך מחיר.

מנקודת המבט של יתרונות השקיפות, הייצוג ומעורבות הציבור בנעשה בשירות, אין

ספק שנוסח ההצעה הכחולה והחוק שבעקבותיו מבטאים גישה מתקדמת ורחבה

יותר. יש להניח שגם עמידותו במבחנים של ביקורת חוקתית, הינה טובה יותר. שאלת

העדיפות של גישה אחת על פני חברתה היא בעיקרה שאלה ערכית, המבוססת בין

השאר על דרך התפיסה או ההערכה של המציאות, יחד עם הערכת העתיד לבוא,

ובהכרח יש לה יותר מתשובה נכונה ומוחלטת אחת.

חוק השב"כ: מבט לעתיד – האומנם ערובה לשלטון

חוק במובנו המובהק?

האומנם אמור חוק השב"כ, אחרי שעבר בכנסת בקריאה השנייה והשלישית בכנסת,

לענות על כלל הצרכים הביטחוניים והמשפטיים? לדעתנו, אילו הייתה יומרה כזאת

בלבם של הוגיו ומתכנניו, היא הייתה מלכתחילה מופרזת. כפי שכבר הוסבר, הסדר

פוזיטיבי מפורש ומפורט בחוק או בכללים מכוחו לכל פעולה ממגוון פעולותיו של

שירות ביטחון איננו בגדר האפשר. הסדר כזה, גם אם הוא רצוי מאוד לפי ההשקפה