חוק שירות הביטחון הכללי – אנטומיה של חקיקה

לשקול זאת לשם גישור מעשי יעיל ומוצק בין צורכי הביטחון המשתנים של המדינה

לעקרונות שלטון החוק כפי שהם נתפסים בחברה דמוקרטית, בצד מתן ודאות סבירה

שאוסרת,

230

לעוסקים במלאכה. בהיעדר הוראה חוקית מפורשת ונוכח פסיקת הבג"צ

ככלל, קביעת נהלים מראש להתנהגות בסוגיות רגישות, עשויה סמכותו הקיימת

של היועץ המשפטי לממשלה להישחק עד כדי חוסר אפשרות לספק את חומת המגן

שהשירות )וארגוני ביטחון אחרים( נזקק לה בעבודה השוטפת.

כחלק מעיגון מעמד היועץ המשפטי לממשלה, בהקשרן של פעולות הביטחון, יש לשקול

את עיגון מעמדו בחוק של היועץ המשפטי לשירות תוך קביעה ומיסוד של זיקתו

ליועץ המשפטי לממשלה בדומה ליחס הקיים בינו לבין הפרקליט הצבאי הראשי )ככל

שהדבר נוגע לאכיפת החוק בצבא(.

סיכום

עם כתיבת מילות הסיכום של מסמך זה בחלוף כשבע שנים מאז נחקק חוק שירות

הביטחון הכללי בכנסת, מעניין לשוב ולבחון את השאלה, מה היו הגורמים העיקריים

להתנעתו. כפי שראינו, הלך המחשבה המקובל בסוף שנות השמונים, עת תחילת

העבודה, גם מחוץ לכותלי השירות, היה שאפשר "להסתדר" גם בלי חקיקה כזאת.

ההנחה הרווחת הייתה, שחקיקה על כל מה שמתחייב ממנה עלולה להצר את צעדי

כוחות הביטחון ולהגביל את כושר לחימתו של השירות ואת מידת יעילותו. אנשי

הביטחון וגם אחרים נטו לחשוב שקשה יהיה למלא את צורכי הביטחון כשהם

מוגבלים וארוזים בסד של החוק, ושהגישור בין צרכים אלה לעקרונות הדמוקרטיה

ושלטון החוק צריך להיעשות על ידי קביעת הסדרים ותחומי אחריות וסמכות במישור

המנהלי, ולאו דווקא בדרך של חקיקה ראשית, בגלל הקושי ה"טבוע" בנושא.

ההערכה ביחס לצעדים הראשונים שנעשו לכיוון של בדיקת אפשרות חקיקה היא,

שכוונת ההולכים הייתה לשם השכלה ולימוד יותר מאשר לשם מימוש מעשי של

קידום והסדרה בחוק של פעילותו ומעמדו של השב"כ בישראל. לצד הגישה הכללית

כפי שתוארה לעיל נשמעו באותה תקופת בראשית דעות בזכות חקיקה, אם מטעמים

עקרוניים של שלטון חוק ואם מנימוקים של הבאת תועלת לשירות ולעובדיו,

שההסדרים הקיימים נראו לא מוצקים דיים להגן עליהם – כפי שהוכיחו אירועי

הזמנים ההם.

032 ראה בג"צ 49/0015.