חוק שירות הביטחון הכללי – אנטומיה של חקיקה

בניסוח הסעיף הייתה התלבטות כיצד, ואם בכלל, להביא לידי ביטוי את אמות

המידה שבהפעלת לחצים בחקירה. מחד גיסא, היה ברור שהסדרת סוגיה בעייתית

מסוג זה בחוק מחייבת פירוט מרבי של הפרמטרים לשיטות החקירה המותרות;

מאידך גיסא שררה השאיפה לשמור על עמימות הכללים כדי שלא לחשוף אותם לעין

הציבור, ובעיקר לעין הנחקר הפוטנציאלי, שהאי-ודאות היא מקדם חקירה חיוני בכל

הנוגע לחקירתו. התוצאה הייתה יצירת מנגנון של קביעת כללים חסויים מעין הציבור

אך נתונים לאישור הדרג הממשלתי והדרג הפרלמנטרי. ההשערה הייתה, שהאיזון

הזה בין הרשויות יחד עם הבקרה החיצונית הטמונה בכך )להבדיל מהמצב הקודם

שבו הדרג המאשר היה ועדת שרים לענייני חקירות שב"כ בלבד(, יספקו את האמון

הציבורי הנדרש להסדרת העניין.

את שאלת הסתירה שבין הפעלת לחצים, שהיא בלתי חוקית על פי הוראות החוקים

הכלליים, לבין הנורמה החוקית הנדרשת, התיימר הנוסח לפתור באמצעות הפסקה

הפותחת: "על אף האמור בכל דין", כדי לבטא את העדיפות של החוק הספציפי על כל

הוראת חוק אחרת בספר החוקים.

העברת התוכן של דרכי החקירה לכללים הותירה את האפשרות לכלול בהם גם את

סמכות החקירה של מי שאיננו בגדר חשוד או מעורב בעבירה אלא בעל מידע חיוני

למטרות השירות.

תחום סינון הביטחון

את אחריותו בתחום האבטחה, לרבות אבטחת המידע, מממש השירות בין השאר

על ידי ביצוע של מה שקרוי בעגה המקצועית "סינון ביטחון" או "בדיקת התאמה

ביטחונית". הכוונה לסמכות כפולה: הן הקביעה של העקרונות המנחים לדרגות

סיווג ביטחוני למשרות או לתפקידים שהדבר נדרש בהם מטעמים של שמירת סוד או

חיוניות אחרת לביטחון המדינה; הן הסמכות לקבוע התאמת עובד או מועמד פלוני

לעבודה באותו תפקיד או משרה שנקבע לה סיווג ביטחוני. הסמכות למימוש האמור

לעיל, ובייחוד ככל שהדבר נוגע לחלק השני, דהיינו, הסמכות לקבוע התאמה של אדם

לתפקיד או למשרה, כורכת בתוכה פוטנציאל של פגיעה ניכרת בזכות הבסיסית של

אדם לעבודה ובחופש העיסוק שלו. כדי לממש מטלה זו נזקק השירות למגוון מקורות

של מידע, והוא משיג זאת על ידי גישה לרוב מאגרי המידע הציבוריים של המדינה

ועל ידי היכולת לבצע תחקור, תשאול, חקירות, בדיקות פוליגרף, וכיוצא באלה