פליטים או מהגרי עבודה ממדינות אפריקה

8 / 82

7
ככל שהצלחנו לנפץ את המיתוס או האגדה של "פליטי דארפור" (בראיונות רדיו
וטלוויזיה, בהרצאות ובפניות לשרי ממשלה), כך הלכו וזנחו חברי "קרטל ארגוני
הזכויות" את המושג הזה והתחילו לגונן (בלי כל בושה) על "מהגרי העבודה", ביודעם
היטב מה ההבדל בין פליט למהגר עבודה מבחינה מוסרית, מבחינת החוק, ומבחינה
לאומית, חברתית וכלכלית.
הרי בקרטל זה פעילים עורכי דין, מרצים מהאקדמיה, עיתונאים ואנשי ציבור, ואני
שואל את עצמי, מה מסתתר מאחורי פעילותם. האם הם מחפשי צדק? למי? האם
הם באמת חושבים שיוכלו להגן על כל מיליוני החלכאים והנדכאים ברחבי העולם
ובעיקר באזורי אפריקה, המזרח התיכון ואסיה? האם הם רוצים להכניס את כולם
לתוככי ישראל הקטנה והצפופה? מה בדיוק מתרוצץ במוחם? האין הם מבינים שכל
מהגר זר הנכנס לישראל דוחק הצדה עוד יוצא אתיופיה או בדווי בישראל הזקוקים
גם הם נואשות לסיוע? מה קרה לשמירת החוק שהם כה אוהבים לגונן עליה, לפחות
בכל הנוגע למאחזים, לחוות של יהודים בדרום ועוד? היכן נעלם הכלל "עניי עירך
קודמים"?
אולי זה נובע מבורות נוראה לגבי הנעשה בחברה הישראלית, מחוסר הבנה של
הגאודמוגרפיה של ישראל ושל כושר הנשיאה של ישראל. בורות בכל הנוגע לממדי
ההגירה הבלתי חוקית כיום ברחבי העולם ובעיקר לניסיונות הנואשים של מיליונים
לחדור לאירופה, בעוד זו סוגרת שעריה ומטביעה אלפים, מגרשת מאות ואלפים
ומחזיקה אלפי אלפים במחנות מעצר בעייתיים. אירופה עושה זאת מחשש פן תוצף
במיליוני מהגרים העלולים לשנות את אופיה הנוצרי-דמוקרטי.
ככל שאני לומד להכיר את העומדים מאחורי "קרטל ארגוני הזכויות", כך מתחזקת
מסקנתי כי אכן בורות היא בעייתם העיקרית (ראו מאמרי, "מה בין משפטנים
לדמוגרפיה ולקיומה של ישראל", סופר 9002). ייתכן כי חלקם לפחות הם אותם
פוסט-ציונים החפצים בחיסולה של ישראל היהודית-ציונית, וכי כל עשייה בכיוון זה
לגיטימית בעיניהם.
כמובן, ייתכן שמאחורי מתק השפתיים ותשפוכת המילים עומדים שיקולים כלכליים
ציניים, כמו הצורך במימון הארגונים הצדקניים, או להבדיל, אינטרסים סמויים
מהציבור הרחב, כגון הגדלת ההכנסות של חברות התעסוקה לזרים (עניין זה מחייב
בירור נוקב, אך אין הוא מענינו של מסמך זה). מכל מקום, ישראל נמנית עם המדינות