פליטים או מהגרי עבודה ממדינות אפריקה

תמיהתי בעקבות הגדרת כל המסתננים כפליטים נבעה מהמרחק הגאוגרפי הגדול

(כ-000,2 ק"מ בקו אווירי) בין אזור דארפור שבסודאן לישראל, וממדבר סהרה הנורא

במדבריות המפריד בין שתי המדינות. כיצד יכול פליט מדארפור לנוס דווקא לישראל

(עם משפחתו) דרך כה ארוכה, בעוד עליו לחצות בין היתר את גבול סודאן-מצרים ואז

את תעלת סואץ או את מצרי טיראן ומשם לנוע מאות ק"מ בחצי האי סיני עד גבולה

של ישראל? מאמרים וספרים שיצאו לאחרונה מלמדים על בריחת פליטים מדארפור

לצ'אד הקרובה שממערב לדארפור ומשם ללוב, או על בריחה לדרום סודאן (הנוצרית)

ומשם לאתיופיה ואריתריאה, או לקניה.

ניצלתי הזדמנות שנקרתה לי לבקר במתקן סהרונים בכלא קציעות בחורף 8002

ונפגשתי עם כ-005,1 עצירים. לשאלתי "מנין אתם?", ענו כ-08 שבאו מדארפור. חלקם

היו סודאנים מאזורים אחרים במדינה, אך ידעו כי מוטב לא לומר זאת. כל 024,1

הנותרים סיפרו שמקורם מחוף השנהב, מניגריה, מעיראק, מסומליה, מאריתריאה,

מאתיופיה, מקניה ומכל ארצות אפריקה המרכזית.

בתשובה לשאלתי הנוספת – כיצד הגיעו פליטי דארפור לישראל – שב והופיע הסיפור

הבא: טסנו מצ'אד לטריפולי בלוב, משם בטיסה נוספת לקהיר, משם שכרנו רכב

שהסיענו לאל-עריש בצפון סיני, משם הובילנו מדריך ברגל לגבול מצרים-ישראל (בין

כרם שלום לניצנה). לדבריהם, כך אמר להם המלווה: "הנה, כאן הכביש. משמר של

צבא ישראלי יגיע בכל רגע, אז תקבלו מזון ומים. כסף תקבלו מאוחר יותר". רבים

טלפנו מיד לידידים הממתינים להגירה במצרים ובמקומות אחרים באפריקה, ואחרים

התקשרו עם ידידים בארץ, או עם נציגי "קרטל ארגוני הזכויות", וגם עם נציגי חברות

פרטיות המתמחות בהחדרת פועלים זרים וזולים לישראל.

אגדת "פליטי דארפור" התנפצה בעקבות סיור זה, לפחות אצלי.

כדי לאמת את המידע שקיבלתי ממפגש אקראי בלבד, הצעתי לעו"ד עפרה קלינגר,

חניכת המכללה לביטחון לאומי (מחזור 9/8002), לבדוק את העניין בצורה יסודית.

תיאוריה וממצאיה מופיעים במאמר המצורף. כמו כן התוודעתי למר משה טרדמן,

אשר שימשמתשאל מטעםהאגף לזרים במשרד הפנים, וביקשתיו לכתוב אתמסקנותיו

ורשמיו מפרשה זו. הקורא ימצא בחוברת זו את שתי העבודות וייווכח שיש דמיון רב

בין הממצאים, המשלימים אלה את אלה. הפתרונות שמציעים שני הכותבים, שאינם

מכירים זה את זה, שונים.