מקום לזיכרון

מקום לזיכרון

בתחילת 2391, כשהתברר שמצב בריאותה של חותנתו מעורר דאגה, רכש חיים

נחמן ביאליק ארבעה מקומות קבורה: עבורו, עבור אשתו, חותנתו וחותנו. המשורר

אברהם ברוידס, שהתלווה לביאליק ולמנהל החברה קדישא בסיורם בבית הקברות,

סיפר בזיכרונותיו כיצד נרכשה חלקת הקבר: "באנו אל בית העלמין ונטינו אל השביל

המוליך לקראת האזור המיוחד, שהוקצה לקברי הסופרים. בסמוך למצבתו של אחד

העם נעצר ביאליק ועמד. מבטיו נחו על חלקה פנויה, הצביע וקבע: זה המקום! כאן

באפריל 2391 נטמנה חיה לאה אוורבוך, חותנתו של

תהיה אחוזת עולם שלי!"

ביאליק, בחלקת הקבר שרכש חתנה.

חיים ארלוזורוב

מדינאי ציוני ומראשי תנועת העבודה. נרצח על שפת ימה של תל אביב בידי אלמונים

תרנ"ט-תרצ"ג (9981-3391)

בסיומו של מסע ההלוויה ההמוני, שיצא מבניין המוסדות הלאומיים בירושלים ועבר

ברחובות תל אביב, נטמן חיים ארלוזורוב, ראש המחלקה המדינית של הסוכנות –

שנרצח ביוני 3391 על חוף הים בתל אביב – בבית הקברות הישן, סמוך לקבריהם

של אחד העם ונורדאו. בדברים שנשא זלמן רובשוב (שז"ר) בטקס גילוי המצבה ביום

השנה הראשון הוא עמד על מיקומו של הקבר בבית הקברות:

לימינך – נורדוי, כל עמל הרוח האנושי של המאה ה-91 קיפל בתוכו ונלחם בזיוף

ובשקרים, וכל ענות ישראל זעקה מגרונו... ומשמאלך אחד העם, זה ענק הרוח

היהודי... ושלישי בסגל חבורה זו – אתה. כמזיגה חדשה ביניהם [...].

67 אברהם ברוידס, פגישות ודברים עם סופרי הדור, רמת גן, מסדה, 6791, עמ' 36. ראו גם:

ת' ויינשטוק, "הזנחה ועזובה שולטים בשני בתי העלמין העתיקים של תל אביב-יפו",

מעריב, 92 באוגוסט 3691, עמ' 11.

77 דבר, 7 ביוני 4391, עמ' 5; הארץ, 7 ביוני 4391, עמ' 5.

דבר, 7 ליוני 4391, עמ' 1