12 / 38
11
לקליטת בוצה ושריפתה. ייתכן שבטווח הארוך של שלושים שנה ויותר יידרשו שטחים נוספים, אך
יקשה לאתרם באזור מישור החוף ההולך ומצטופף, ואולי צרכים אלה ייפתרו באמצעות טכנולוגיות
חדשות וקומפקטיות.
נמלי ים
אם עד לפני עשור הייתה תחושה שתוכנית פיתוח הנמלים נותנת מענה לצורכי המדינה במטענים
ימיים לטווח ארוך יחסית (03-04 שנה), הרי בתוך כמה שנים חל מהפך בתחושה ובתחזיות, והצורך
בשינויים דרסטיים עלה לסדר היום. מה קרה? עד כה נכנסו לנמלי ישראל (אשדוד או חיפה) אוניות
(מכולות), אולם כיום מצפים שלשוק הבינלאומי ייכנסו אוניות בסדר
TEU
בסדר גודל של 000,9
, כאלה שלנמלי ישראל אין יכולת לקלוט (יש החוזים אוניות בגודל
TEU
גודל חדש של 000,41
). ברעיון לסמוך על נמלים שכנים שיקלטו אוניות בסדר גודל כזה ומשם יועברו
TEU
של 000,81
המכולות לישראל באוניות "רגילות" יש סיכון ביטחוני גבוה, מחיר כלכלי גבוה ובעיקר, למעשה אין
לישראל נמלים שכנים שיוכלו לתת מענה כזה בתקופה הקרובה (יוון, מצרים, "לבנון" או טורקיה).
המסקנה ברורה – ישראל חייבת להכשיר לעצמה בתוך שש-שבע שנים שני נמלים חדשים, או
למעשה תוספת רציפים לנמלים ותיקים שינוהלו בנפרד ואולי ביחד עם ההנהלות הוותיקות.
לענייננו, פעם נוספת בא ביקוש דחוף למעט השטח הקיים, אם בכלל. הרחבת הנמלים הקיימים או
קידום נמל בחדרה מוכיחים כי יש לצאת אל הים כדי לעמוד באתגרים הניצבים בפני ישראל, ונמלי
הים החדשים הם עוד הוכחה לצורך דחוף זה.
בהרחבת הנמלים הוותיקים יש משום נזק נופי קשה. למשל, מפרץ חיפה היפה ייעלם עד 0202
בעקבות נמל חדש. יהיו בעיות קשות עם עורף הנמלים החיוניים לתמיכה לפעילות הספנות. האם
זה יהיה על חשבון חיל הים, או אולי על חשבון תשתיות לאומיות אחרות ותושבי רצועת החוף הם
הם שישלמו את המחיר? לכן, האפשרות ליציאה אל הים נראית כפתרון האופטימלי!
מתקני פסולת מוצקה
הפסולת המוצקה בישראל גדלה בהתמדה. גם אם ימומשו הכוונות להפחתה במקור ולמחזור,
יידרשו שטחים גדלים והולכים להטמנה. פתרון עתידי אפשרי הוא הקמת משרפות לפסולת ביתית.
צורכי השטח להטמנה יגיעו למאות רבות ואף לאלפי דונמים בטווח של עשרות השנים הקרובות.
למשרפות פסולת בקיבולת של 000,1 טון פסולת ליום יידרש שטח של עשרות דונמים בלבד. סוגי
פסולת מיוחדת – בניין, עודפי עפר, אפר פחם – יכולים לשמש מקורות משניים של חומרי מילוי
בהקמת איים מלאכותיים.