החברה החרדית בישראל

לקו הירוק. בקרב כלל הציבור החרדי הם אינם נחשבים לחרדים ולמנהיגים רוחניים (פפר 7002).

יש לציין כי בקרב חוקרים מסוימים ואף בקרב גורמים מתוך אוכלוסייה זו קיימת תפיסה כי ציבור

זה אינו חלק מהחברה החרדית, אלא חלק מהציבור הדתי לאומי (שלג 0002).

מן הסקירה עולה, כי החרדים בכללותם הם חברה של קהילות (חוגים) ולא של יחידים. הזהות

החרדית מחולקת לתת-זהויות פרטיקולריות, שבמקורן קשורות לנופים גאוגרפיים-חברתיים,

בעיקר של מזרח אירופה. לזיקה לתת-קהילה פרטיקולרית יש לא רק משמעות דתית אלא גם

משמעויות חברתיות, תרבותיות כלכליות והנהגתיות. כך למשל קובעת הזיקה לקהילה את בית

הכנסת, את בית המדרש, את מוסדות החינוך שבהם ילמדו ילדיו של החרדי, את גבולות השידוך של

בניו ובנותיו, את הזיקה למוסדות של עזרה וחסד, את חברי הקהילה במסגרות המיישבות (החצרות,

העמותות והישיבות) ואת הזיקה למיקום ההנהגה הרבנית. נקודת המוצא היא שהחרדי ירצה לגור

קרוב ככל האפשר לרב שלו, לקהילתו ולמוסדותיה (פרידמן 7991; שלהב 7991).

פריסת החצרות במרחב הישראלי

החברה החרדית בישראל פרוסה בשלושה מרחבים: מרכז הארץ (בו מרוכזת עיקר האוכלוסייה

רומה. התפתחותם הגאוגרפית-היסטורית של שלושת מרחבים אלו מאופיינת

פונה וד

החרדית), צ

בריכוזיות דמוגרפית, חברתית, אתנית ופוליטית אל מול שוליות הפריפריה ובמערכת יחסים מסועפת

בין הריכוזים החרדיים השונים. מפה 01 מציגה את פריסתן של 79 חצרות אדמו"רים במרחב

הישראלי לפי מספר החצרות ביישוב. המפה מציגה את האזורים שבהם מרוכזת ההנהגה הרוחנית

החסידית וכן את ריכוזי הקהילות החסידיות ואת מרכזי הכוח שלהן, לפי אזור גאוגרפי (כהנר 9002).

המפה מראה, כי האזור העיקרי שבו מרוכזים רוב אדמו"רי החצרות החסידיות במרחב הישראלי הוא

אזור המרכז, ובעיקר הערים ירושלים ובני ברק. מרכזי החסידויות הגדולות גור ובעלז והחסידויות

הירושלמיות הקיצוניות (דוגמת תולדות אהרון) נמצאים בירושלים, ומרכז חסידות ויז'ניץ ומרכזים

נוספים נמצאים בבני ברק. תחתיהן במורד ההיררכיה נמצאת אשדוד, ובה מתגוררים ארבעה אדמו"רים

של חסידויות קטנות (פיטסבורג, מליץ [מעליץ], צ'רנוביל [טשערנאביל] וטולנא [טאלנא]). בהמשך

ההיררכיה נמצא הריכוז החרדי בפתח תקוה, שם יושבים שלושה אדמו"רים. פתח תקוה היא ריכוז

חרדי ההולך ומתחזק. שלושה ריכוזים נוספים במרכז הם נתניה, רחובות וגבעת זאב. באחרון שוכן

האדמו"ר של חסידות קרלין-סטולין, בנתניה – האדמו"ר מצאנז שהקים קהילה בעיר כבר באמצע

שנות החמישים, וברחובות יושבים שני אדמו"רים, שהחשוב מביניהם הוא האדמו"ר מקרצ'ניף,

שבשנת 8491 הקים בעיר קהילה חסידית. קהילה זו היא אבן שואבת לא רק לקהילות החסידיות

אלא גם לחוגים הליטאיים והספרדיים באזור (אלפסי 4791; דהן 8991; כהנר 9002).