במלכודת הרדיקליות באקדמיה

בכמה יישובים מדובר? ב-53, 54, אולי במאות? פרופסור אורן יפתחאל מאוניברסיטת

בן-גוריון, המצדד בפתרון כזה, מדבר ב-9002 על 54 פזורות בלבד בנוסף לכ-51 יישובים

המוכרים כיום. אבל המציאות הגאוגרפית מלמדת על קיומן של 001‑002‑003 פזורות.

השאלה כמה יישובים לא מוכרים נמצאים בנגב מאפשרת הצצה לדרך עבודתו של פרופ'

אורן יפתחאל.

המספר המקרי 54 כפרים בלתי מוכרים, צץ ב-7991 בעקבות מיפוי שעשה ד"ר עמאר אל

.)13 :2002 ,

לא על המפה

הוזייל (

יפתחאל בכל פרסומיו לציבור מאז 7991 ועד היום חוזר על נתון זה, בעוד שבמציאות

האוכלוסייה הבדווית בדרום הכפילה עצמה מאז עד 0102 וכך גם מספר פזורותיה (יפתחאל,

להכרה בכפרי הבדווים, ללא תאריך). במקום אחד הוא התבלבל והשתרבב המספר 94

(94 כפרים, הארץ 90.3.11), אבל בנייר עמדה ארוך הוא כותב כך: "בנגב קיימים עשרות

, תלוי בהגדרה של יישוב".

בין שישים למאה

יישובים בלתי מוכרים:

אז בכמה יישובים מדובר? ב-54, 94 או אולי-06‑001? אבל בזה לא תם הסיפור. במסמך

שכתב באמצע 8002 הוא מדבר על מניפת פתרונות כגון חוות בודדים, יישובי רועים,

חקלאים, כפרים ופרברים (יפתחאל, ללא תאריך וגילוי דעת מצורף למאמרו).

מפת תצלום שבידי, מעודכנת ל-5002, מצביעה על כ-000,1 חוות, יישובים, יישובי רועים

וכדומה. כלומר, על פי ההגדרה מהו כפר, אם זה מקבץ, חווה או יישוב רועים, נוכל לקבוע

באמת במה מדובר ובכל מקרה מדובר במאות רבות. עניין זה הוא קריטי ביותר, כי אם

נאמץ את מודל יפתחאל להכרה גורפת בכולם, ברור שזה יהפוך לאסון לאומי, ויזיק גם

לבדווים כיחידים וכקבוצה.

יש גם חלופות ביניים. האחת, לפתח את היישובים הקיימים, להכיר בעוד כ-5‑01 פזורות

כיישובים חדשים, אבל לצרף ליישובים קיימים פזורות קרובות, ורק במקרים נדירים לבטל

פזורה ולהעביר את תושביה ליישוב מוכר. ההיגיון מאחורי פתרון כזה הוא שלא להזיז

פזורות אלא רק לספחן לישובים קיימים, גם אם התוצאה תהיה פריסה למרחקים ניכרים.

לדעתי, גם חלופה זו היא הכרה גורפת במציאות והשלמה עם תוהו ובוהו תכנוני.

רעיון דומה הוא להכיר בעצם בכל הפזורות, או ברובן, כך שחלקן יסופחו ליישובים

קיימים וחלקן יקבלו סטטוס מוניציפלי חדש. למשל כמה עשרות פזורות לאורך אחד

. מרכז

קרקעות, תכנון ואי-שוויון: חלוקת המרחב בין יהודים וערבים בישראל

1 יפתחאל, א' 2002.

אדוה