48
1) מבוא: פליטי דארפור, מהגרי עבודה ו"קרטל ארגוני הזכויות"
פרופ' ארנון סופר
ניסיונותיה של ממשלת ישראל לבלום את זרם "פליטי דארפור" לתוך ישראל קומם את
"קרטל ארגוני הזכויות" (כלשונו של העיתונאי דן מרגלית ב"ישראל היום" מיום 90.8.02).
גוף זה, בתגובה על מאמצי הממשלה לבלום את הפלישה, יצא במתקפה חזיתית של
כתבות בעיתונות היומית ובטלוויזיה, בפנייה לבתי משפט וגם בהפגנות רחוב (רשימה
של כותבים וארגונים מאותו "קרטל" ימצא הקורא במאמרו של משה טרדמן להלן.
ציטוטים אחדים של הכותבים יובאו ברשימה זו). הזעקה הייתה שאין הציבור בישראל
יכול להישאר אדיש מול גלי הבורחים ממעשי הטבח באזור דארפור שבסודאן. אני מסכים,
שאכן קשה ליהודים להתעלם ממצוקתם של פליטים הנסים על נפשם, אולם כגאוגרף
נראה לי מלכתחילה סיפור הפליטים ככיסוי שבא להגן על כניסתם לישראל של מאות
אלפי מהגרי עבודה מאפריקה.
בטרם ניכנס לסוגיית מסתנני אפריקה לישראל, נדגיש כי הגירת מיליונים תמיד הייתה
בעולם, אך לאחרונה היא הואצה בשל שינויי האקלים, מחסור גובר במים, עליית מפלס מי
הים והצפות כתוצאה מכך. על פי אומדנים, כחצי מיליארד בני אדם ייאלצו לנוע בחיפוש
אחר בית חדש (וידאל 6002). כך למשל מדברים בתימן על פינוי הבירה צנעה והעברתה
למקום שבו יימצאו מים, על העתקת אוכלוסיות בסין מצפון וממערב וכך גם במקסיקו
ובמצרים.
אירופה הפיקה לקחים מהנעשה, והיא נועלת את שעריה באכזריות האופיינית לה (פאולו
4002; סופר 9002). על אופי הדיון ביבשת יעידו חילופי הדברים הבאים, הכתובים בירחון
אגודת ההגמונים של איטליה: "עיני המערב עצומות, ומי שמכונות חברות תרבותיות
מפתחות גישה של דחיית הזר. אנשים בחברות אלה נוטים יותר לחלוק את רכושם עם
חיות מחמד בבתיהם מאשר עם אנשים זרים". ומובא שם הנתון הבא: "מאז 8891 מתו
כ-066,41 מהגרים ופליטים בניסיון לחצות את הים התיכון בדרך לאירופה".
תגובת ממשלת איטליה לא איחרה לבוא: "שהוותיקן יפתח שעריו בפני המהגרים"
(הוותיקן: יחס המערב למהגרים דומה לאדישות למעשי הנאצים. "הארץ" 90.8.32).
תמיהתי בעקבות הגדרת כל המסתננים כפליטים נבעה מהמרחק הגאוגרפי הגדול (כ-000,2
ק"מ בקו אווירי) בין אזור דארפור שבסודאן לישראל, וממדבר סהרה הנורא במדבריות
המפריד בין שתי המדינות. כיצד יכול פליט מדארפור לנוס דווקא לישראל (עם משפחתו)
דרך כה ארוכה, בעוד עליו לחצות בין היתר את גבול סודאן-מצרים ואז את תעלת סואץ