במלכודת הרדיקליות באקדמיה

אבל בסיפור הזה יש לנו גם "אשכנזי טוב" בדמות אורי אבנרי, והוא צועד עם יתר

ה"טובים", כשמעון בלס... ושוב אחרי עוד כמה עמודים מעורפלים בא סיכום: "תפיסה זו

(של מי?) גוזרת בורות היסטורית על מקורות הסכסוך הישראלי-פלסטיני. שוללת פתרון

לבעיית הפליטים" (עמ' 65). כיצד מגיעים למסקנה זו מהדיון על שלמה אבינרי, בועז

עברון, שמעון בלס ועמוס עוז?

עד לקריאת ספר זה, חשבתי לתומי, כי הסכסוך הוא על טריטוריה, דת, לאום, והנה

מתברר לי סוף סוף כי האשכנזים שאינם מבינים את יסודות הסכסוך הזה הם הם אבות

האסון!

רמזתי על שפה מתנשאת, עתירת מילים מנופחות, מליציות, לועזיות, אך בעיקר מעורפלת

ולא ברורה. הבאתי דוגמאות מכאן ומשם, ואסיים בציטוט הבא: "הטשטוש בין פרדיגמת

84' לפרדיגמת 76' נובע קרוב לוודאי מעמדה מתודולוגית המבקשת לשלול בנאיביות

בין ה'כאן' ל'שם', אלא שעמדה זו הופכת את הפרויקט השלם לבלתי יציב משום שהיא

מבוססת על תפיסת הזמן של הקו הירוק". צר לי, אינני מבין את הכתוב.

רמזתי על ביבליוגרפיה חד-צדדית, רובה מבוססת על כתיבתם של יוצאי השמאל הרדיקלי.

הימין, המרכז והשמאל השפוי כמעט נעדרים מהרשימות, אלא אם כן צריך לתקוף מישהו

(המתנחלים, לדוגמה, בעמ' 801, או את סופר, שלמה אבינרי, עמוס עוז במקומות אחרים

בספר).

סיכום

לא סתם בחרתי להתמודד עם כתיבה של מנהיג דומיננטי של השמאל הרדיקלי, הלוא

הוא יהודה שנהב. הוא מייצג את השמאל הרדיקלי בתפיסת עולמו, תפיסת עולם של

איש שאינו מתמצא בגאוגרפיה של ישראל, בהיסטוריה של סכסוכים בכלל ושל הסכסוך

באזורנו בפרט.

זהו אדם שאינו אוהב את מולדתו, זו שהרוותה אותו ומרווה אותו יום יום במשכורות,

בדמי שבתונים ובבימה המכובדת שהיא נותנת לו. הוא אינו מבקרה או רוצה לתקנה; הוא

מציירה כמפלצת ירודה וחבולה ורוצה להחליפה במשהו אחר. שנהב הוא מודל למנהיג

קבוצה בשמאל הרדיקלי בישראל, של אנשים שבהדרגה מערערים את היסודות שעליהם

עומדת האקדמיה הישראלית. עלינו, הסגל האחראי והרציני, מוטלת החובה לקום ולזעוק

כי המלך הוא עירום, כי שפתם היא כיסוי לבוקי סריקי, לרמיסת החופש האקדמי.

את התורה המבולבלת, שאינה מתיישבת עם המציאות המזרח תיכונית שבה אנו חיים,

ששנהב סיכם ובהצלחה בספרו "במלכודת הקו הירוק", הוא מפיץ בלהט בסדנאות,