43
קידר ואחרים, וגם תוך הוצאת הדברים מהקשרם. האמת שסיפורי שנהב בענין תקופה זו
לקוחים בחלקם מספרם של דן בר-און וסמי עדואן "ללמוד את הנרטיב של האחר" 9002
ומהדורת 3002, שנפסל לאחרונה על ידי משרד החינוך.
ראו מה קורה כאן: בני מוריס כותב על מלחמת הגבולות באותן שנים, אבל שנהב כבר
צעד צעד קדימה ולוקח כותרת זו של הספר לפרשנות משלו ונותן כותרת משלו "מלחמות
" – ומוסיף: "רובם המכריע של המסתננים במרוצת השנים
שישראל פתחה בהן
הגבול
של 84-05... חדרו בלתי מזוינים ומכאן שמטרתם ככל הנראה לא הייתה פוליטית אלימה
(עמ' 77).
לוקח שנהב ציטוטים משל בני מוריס המנתח בדיעבד מציאות שהייתה ב-84'‑65' (לפני
06 שנה) ומיישמה להווה. שנהב הופך כותרת לספר לכתב האשמה חמור נגד החייל או
המתיישב שיורים באנשים (רובם) לא חמושים... מה בדיוק חושב שנהב על דרכי המתגונן
היהודי בלילה קר של דצמבר 0591 או דצמבר 5591. הוא מצפה שהמתיישב יתקרב
למסתנן (שאולי הוא לא חמוש, כי בני מוריס קובע זאת בשנות ה-09...) ומנהל איתו דו-
שיח תרבותי? רועי רוטברג ז"ל מנחל עוז טעה פעם אחת יותר מדי בשנת 6591 כשניגש
קרוב מדי למסתננים שגנבו ציוד מאדמות המשק, וכשהתקרב אליהם נורה למוות וגופו
עבר התעללות איומה.
לא מאוחר להציע לפרופ' שנהב שיפתח את אטלס כרטא – עשור ראשון למדינת ישראל,
ויעשה מאזן של מספר הנרצחים והנפצעים באותן שנים ממסתננים חמושים. בשפריר,
נחל עוז, פטיש, מסלול בגבולות הצפון, במשולש הקטן ובדרך לאילת.
לעמדתו של שנהב, כפי שבוטאה בספר זה, כי יש להחזיר את כל פליטי 84' כבר
התייחסתי. בכל זאת אחזור ואומר, כי רק מי שאינו מצוי בגאוגרפיה, בכושר נשיאה
של ארץ, בהיסטוריה של הסכסוך (זמן טרם 84) בניסיונות של עמים אחרים בסוגיה זו
(כהודו, יוגוסלביה, ספרד, לבנון), יכול להציע הצעה כזו.
ספר שאינו מחמיא לישראל
בספרו של שנהב נמצא שנאה חסרת פשרות למדינת ישראל. אבל גם שנאה לאשכנזים
החיים בה, למועצות אזוריות, לקיבוצניקים ולאנשי ממסד. ראו מה הספיקה ישראל לבצע
בין 8491 ל-0102 – נרפרף בספר זה ונמצא את הדברים הבאים: קודם היא רצחה, אנסה
וגירשה את ערביי פלסטין (עמ' 37‑08). בשנות ה-05 הכריזה מדינתי מלחמה נגד אנשים
חפים מפשע ובלתי חמושים – המסתננים (עמ' 77). את ערביי ישראל שנותרו כאן היא
הכניסה למשטר צבאי, סתם ככה, הפקיעה את אדמותיהם, יצרה בגלל הציונות (!) פערי אי