במלכודת הרדיקליות באקדמיה

מול דברים מתמשכים לא-אחראיים של דוברי ה"קרטל" בנושא חשוב זה מתפרסם אפוא

סוף סוף מסמך רציני, הבוחן את הבעיה בצורה רחבה ומעמיקה ומביא בחשבון את

האינטרסים הלאומיים של תושבי ישראל. בפרסום זה יש שפע נתונים על הנכנסים שלא

כחוק לישראל. פה ושם הנתונים חופפים לאלה שאנו מביאים, פה ושם הם שונים, אך

בכל מקרה אין הפערים גדולים, והרי כולנו מגששים באפלה במאמץ לחפש נתוני אמת

– שאינם בנמצא. המסמך מייחד כמה עמודים לשאלת העובדים הזרים וכן לפליטים

ולמבקשי מקלט (עמ' 44‑25). פרק הפליטים ומבקשי המקלט מעניין אותנו במיוחד, שכן

עניינו בנושאים שחוברת זו דנה בהם.

בעוד אנו מתארים את ממדי התופעה, חושפים את "שקר הפליטים" ומציגים את שורת

האיומים על ביטחונה הלאומי של ישראל הנובעים מן ההסתננות-רבתי אליה, מסמך

אבינרי ואחרים (9002) נותר פורמלי, טכני אם תרצו: הוא מספק רקע בין-לאומי לתופעת

ההגירה ולשאלה כיצד מתמודדות מדינות שונות עם הבעיה (לדוגמה, ניו-זילנד), ועוסק

בכשלי המדיניות הישראלית בהתמודדות עם הסוגיה של כניסה לישראל שלא כחוק של

מאות ואלפי בני אדם שהוא מכנה "פליטים ומבקשי מקלט"; אך רק בעמ' 05 אני מוצא

– ופעם אחת בלבד – את המילה "מסתננים" ליד "מבקשי המקלט", בעוד אנו חושפים

ברורות כי אלה הם מסתננים לצורכי עבודה – מהגרי עבודה! אני מכבד את העצות

הנבונות שבמסמך אבינרי ואחרים, אבל מה ערכן במדינה שאין בה משילות, שהכול בה

משותק על ידי בירוקרטיה לא יעילה ושהממשלות בה מתחלפות כל כמה חודשים? מה

ערכן של עצות כמו "יש לברר את הבקשות למקלט במהירות וביעילות מרבית"; "על

המדינה לפעול בלא דיחוי להרחקתם מישראל"; "מוצע שישראל תקיים מתחמי דיור

מיוחדים סמוך לנקודות הגבול... שבהם ישוכנו מבקשי מעמד הפליטות". נדמה לי שכלא

קציעות הוא דוגמה נפלאה למימוש עצה כזאת, אז מה? שלמה אבינרי, כמוני, יודע שעצות

כאלו אינן רלוונטיות למדינה שאנו חיים בה.

מכיוון שאירופה הצדקנית-ליברלית-דמוקרטית ומטיפת המוסר סוגרת את שעריה,

ישראל היא המפלט הטבעי הקרוב לכל מהגרי אפריקה. אך לא רק משם באים לכאן, אלא

גם מירדן ומעיראק ומשטחי ארץ ישראל המאוכלסים בפלסטינים עניים. השאלה היא כמה

ישראל עוד יכולה לקלוט כדי שגם דוברי ארגוני זכויות האדם יסכימו שהגענו אל הקו

האדום שאסור לעבור. האם הם בעד קליטת עוד חצי מיליון, מיליון? הרי ברור שאפילו

עשרה מיליון הם טיפה בים העוני העולמי, ושזרם האומללים לא ייעצר אלא להפך. מתי

הם יאמרו: "עד כאן! אנו סוגרים גבולות ולא יכולים לערוב עוד למהגרי אפריקה, המזרח

התיכון, הודו, הפיליפינים, תאילנד, רומניה, טורקיה וקולומביה"?