במלכודת הרדיקליות באקדמיה

זה כל נתונים. יצוין, כי נתונים אלו עוותו בהמשך עיוות נוסף על ידי התקשורת, שם פורסם

כי שליש ממבקשי המקלט האפריקאים הם נשאי שחפת ואיידס (!).

רמת המחקר הירודה באה לידי ביטוי גם בשימוש החוזר בביטויים כמו "ידוע כי", "אין

ספק", "ברור לכול", "מחקרים מראים", "חוקרים רבים טוענים" (בלי לציין את פרטי

המחקר, כמקובל), כדי לבסס את הטענות השונות. מיותר לציין, שאנחנו חולקים מכול

וכול על היותם של הנתונים המוצגים במחקר (ושאינם מבוססים על מחקרים קודמים)

בבחינת ידע רווח או מבוסס בחברה בכלל או בשיח האקדמי.

ב. ביטויים גזעניים ואנטי דמוקרטיים במסמך

אנו סבורים כי המסמך כולל בתוכו ביטויים גזעניים ואנטי-דמוקרטיים המקבלים, כשהם

מוכללים במסגרת של "מסמך מחקרי-אקדמי", חזות של מסקנות מחקריות הכרחיות.

מבלי להוסיף נאמר, כי האופן שבו מוצגים מבקשי המקלט מזכיר כתיבה גזענית אחרת

המוכרת לכולנו היטב מההיסטוריה הלא רחוקה. הם מוצגים כמי שחיים ב"זוהמה", כמצויים

במצב בריאותי ירוד, כמהווים סכנה חברתית ובריאותית לסביבתם וכמי ש"תופסים"

מקומות עבודה של ישראלים מוחלשים. אמירות אלו אינן מבוססות בעובדות (וממילא

לשם ביסוסן נדרש מחקר מקיף יותר ועל ידי מומחים מדיסציפלינות אחרות מאשר של

הכותבים – כלכלנים, אפידמיולוגים, וכו'). אולם חמור מכך, תוצאתן היא דה-לגיטימציה

של אוכלוסייה שלמה באופן מכליל ובלתי ראוי, ובסגנון אנטי-אקדמי.

הכללה נוספת שמתבצעת תדירות בפרסום היא הקביעה כי אנשים מארץ מוצא מסוימת

אינם פליטים אותנטיים, אלא מתחזים לפליטים (למשל, ביחס למבקשי המקלט מאתיופיה).

קביעה זו בוודאי שאינה עומדת בכל סטנדרט בינלאומי להכרה בפליטים, היא הפוכה

מהנחיות האו"ם ואף מנוגדת למדיניות משרד הפנים לאורך השנים.

עוד, לדידו של פרופ' סופר, קבוצת ה"זרים" במדינת ישראל כוללת את כל מי שנכנס אי

פעם לישראל ואינו יהודי, בין אם מדובר בעולים מברית המועצות לשעבר או מאתיופיה,

שיהדותם אינה מוכרת על ידי הרשויות, בפלסטינים שהתאזרחו כדין או במבקשי מקלט

ממדינות אפריקה. בחוסר זהירות מייצר סופר שקילות בין קטגוריות משפטיות וחברתיות

שונות כגון "מסתנן", "זר", "שאינו יהודי" וכו'. שיח כזה, שאינו מבחין בין קבוצות ופרטים

משקף גישה לאומנית, בדלנית, גזענית ומסוכנת.

ג. תקיפה פרסונלית של פעילים חברתיים ואנשי אקדמיה

המחקר תוקף באופן ישיר ובוטה אנשי אקדמיה ופעילים בארגוני זכויות אדם המכונים

במסמך זה ("קרטל זכויות האדם"). כך, מאשים פרופ' סופר את אנשי האקדמיה העוסקים