במלכודת הרדיקליות באקדמיה

מערך חסימת בשטחים, טכנולוגיות של אי-ודאות, השפעת החסימות והפיצול המרחבי,

צומוד והברחה, גאוגרפיה של אסון, התנגדות של יום-יום...

עד כאן עובדות מתוך המסמך עצמו. אין לי ספק שהשופטים לא יהיו פרופסורים ידועים

וקרובים לנושא מן השמאל, המרכז וימינה, כיחזקאל דרור, שלמה אבינרי, רות גביזון, גבי

בן דור, מעוז עזריהו, ארנון גולן, רן אהרונסון, שאול קרקובר או אהרון קלרמן. אינני מאמין

שעבודה כזאת הייתה מגיעה לידי לשיפוט למרות שאני בהחלט בעד פינוי אזורים שבהם

רוב ערבי. אז מי היו שופטיו? מכיוון שעבודה זו הגיעה לחוג לגאוגרפיה באוניברסיטת

חיפה, לא נותר לי אלא לשער למי היא יועדה, שהרי החוג קטן ואנו מכירים איש את דעת

רעהו (באוניברסיטת תל אביב סירבו להצעתי שדיקן הפקולטה יוודא שהיה כאן הליך

אקדמי נקי ולא פוליטי).

דרך אגב, ייתכן שזו עבודה נפלאה וראויה לציון מעולה, אבל תסכים עמי, שכל עוד איננו

יודעים מי שופטיו, יש לי סיבה להרגיש אי נוחות מהנעשה באוניברסיטאות כולן ולא רק

בזו של תל אביב.

התוצאה עצובה. אין לי ספק שאיש כמו זה יקבל תואר דוקטור, ירצה, ינחה, יכתוב, ואוי

למי שמחקריו ה"ציוניים" או ה"התיישבותיים" (למשל במרחב הדרום), ייפלו לידיו. צר לי

לקבוע שניכרת כאן השפעה מצטברת של אנשי השמאל הרדיקלי בקמפוסים, תוך כדי

נפנוף מתמיד בזכות החופש האקדמי - כל עוד הוא משרת אותם.

נסכם סעיף זה ונאמר, כי יש כיום באקדמיה הישראלית הטיות וכתיבה פוליטית על חשבון

יושרה אקדמית. יכולתי להרחיב על הכדאיות שבהפגנת שמאלניות קיצונית כדי לזכות

בכרטיסי נסיעה חינם לחו"ל, להיות אורח רצוי בכנסים אנטי-ישראליים, על הקלות שבה

פרסומים מוטים מדעית נכנסים לכתבי עת יוקרתיים. כדאי מאוד להימנות עם קבוצת

האקדמאים של השמאל הרדיקלי, וזה גם נשמע מאוד מודרני ו"איני" (בידי שפע של

דוגמאות של מקרים קונקרטיים).

כפי שאתה מכירני שנים רבות, ברגעים אלה ממש אני מנהל מלחמה דומה עם יורם אטינגר

מהימין הקיצוני, המרשה לעצמו להטות נתונים בשם ארץ ישראל השלמה. הייתכן שמרכז

בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן וחיים גבירצמן מהאוניברסיטה

העברית בירושלים מקבלים את נתוניו ומשתמשים בהם? אכן, כך הוא הדבר, כלומר יש לנו

בעיה עם כל הקיצונים, ולא רק עם השמאל הרדיקלי הקולני והמתנשא.