במלכודת הרדיקליות באקדמיה

•

מכון טרומן – האוניברסיטה העברית 2002.6.91 על המצוקה במגזר הערבי – עשרה

מרצים, אחד איש אקדמיה ללא צבע (פרופ' אמנון כהן), כל התשעה מזוהים עם

השמאל הרדיקלי ושמאלה ממנו.

•

מכון ון ליר, דמוגרפיה ודמוקרטיה, 5002.5.03 – ח"כ ד"ר עזמי בשארה ופרופ' יהודה

שנהב.

•

בין זכויות אדם לצדק חברתי 0102.4.51 – מכללת ספיר. כנס שרובו מאנשי השמאל

הרדיקלי (ארז צפדיה, יובל לבנת, עלי חיידר, חנין זועבי, ג'עפר פרח, נטע זיו ואחרים).

•

הטבח בכפר קאסם, 7002.5.11 – לא היה שם מרצה אחד שאינו שמאל רדיקלי.

•

פלסטינים ויהודים בישראל לקראת עימות או פיוס? 7002.5.61, נושא גורלי, את מי

יש לשאול מה הם חושבים על כך אם לא את אנשי הימין והשמאל הקיצוניים? כמה

אנשי ימין השתתפו? ח"כ מיכאל איתן ובמושב נפרד בן דרור ימיני, מתוך 03!

•

גדרות הפרדה בין ערבים ליהודים בישראל – אורגן על ידי המרכז היהודי-ערבי והחוג

לגאוגרפיה, אוניברסיטת חיפה ב-6002.7.4 – 02 משתתפים. כמה השמיעו דעתם מן

המרכז וימינה, או אנשי אקדמיה שאינם מזוהים פוליטית? בדברי הפתיחה, היו אלה

הדיקן וראש החוג לגאוגרפיה, שרק בירכו!

•

מדיניות הממשלה כלפי האזרחים הערבים בישראל, אוניברסיטת תל אביב, מרכז דיין

ב-90.11.21, מ-71 משתתפים – 31 מזוהי שמאל.

•

ייהוד הגליל או פיתוחו – הטכניון ואוניברסיטת חיפה, 40.11.03, מ-22 משתתפים –

81 אנשי שמאל קיצוני.

•

מרכז משה דיין, אוניברסיטת תל אביב, 5002.3.42, ערבים בישראל והמו"מ הישראלי-

פלסטיני, 61 משתתפים – שני אנשי אקדמיה בלתי מזוהים פוליטית, כל היתר שמאל.

•

מכון ון ליר – ערביי ישראל בין הדרה להכרה ושיתוף, 0102.3.9 – 41 משתתפים,

כולם ערבים.

האם אפשר אחרת?

אכן, הדוגמאות שלהלן מוכיחות כי אפשר:

•

עשור לוועידת מדריד: הערכת תהליך השלום אוניברסיטת בר-אילן. נמצא שם גם את

דן קרצר, אשר ששר, אלי פודה, ראובן מרחב ואחרים.