27
ארבעה קוראים מאותה "חבורה". יש להם כתבי עת והוצאות ספרים, ויש להם המון כסף
לארגן כנסים בארץ ובחו"ל ותקציבי מחקר ממומנים על ידי קרנות גרמניות או אירופיות
עשירות אחרות, והנה קיבלתם כל מה שנדרש באקדמיה כדי לעלות בדרגה, כדי להיות על
המפה, כדי לזכות בהכרה בין-לאומית, וגם לקעקע את יסודותיה ואת הלגיטימציה של
מדינה קטנה ושנואה במזרח התיכון.
אביא דוגמה אחת מקרית, שנפלה לידי, כנראה בטעות, בחודש אוגוסט 0102:
אריאל הנדל (שאינני מכירו) הגיש את עבודת הדוקטורט שלו לסנט אוניברסיטת תל
אביב, באפריל 0102 בנושא: "משטר התנועה בגדה המערבית וברצועת עזה". המנחים הם
פרופ' עדי אופיר ופרופ' טובי פנסטר (שמאל רדיקלי מוצהר, הנושא גאוגרפי אבל אחד
המנחים, עדי אופיר, הוא מתחום הפילוסופיה). כך מתחיל פתח הדבר: "לידת מחקר זה
בעבודה סמינריונית ושמה 'הגאוגרפיה של הסגר, הכתר והעוצר'. ועוד נאמר בהקדמה, כי
חלקים מן הדוקטורט כבר פורסמו בארבע במות, וכשהוא מביא את שמות הבמות התמונה
מתבהרת (או מחשיכה!), מתברר כי אלו שתי במות של פלסטינים כעורכים (למי ששכח,
ישראל בעימות עם עמם של עורכים אלה), ואחרת של השמאל הרדיקלי – "תאוריה
וביקורת". הרביעית, אולי ניטרלית, היא "בקהילות מגודרות" של הפקולטה למשפטים
של אוניברסיטת תל אביב. האם נמצא בין שופטיו מישהו אובייקטיבי שביקר את מהלך
עבודתו, את שיטות המחקר שלו, את המקורות שהעבודה נסמכת עליהם? אינני יודע ורק
נותר לי לשער. תוכן העניינים של הדוקטורט מזכיר "קבוצת פקודות" לקראת יציאה לקרב.
כבר בתוכן עניינים זה מתרשם הקורא כי הנדל אינו רוחש אהדה רבה לישראל ומסגיר את
כוונותיו של מסמך זה.
הנדל מצטט בעיקר ספרות של השמאל או השמאל הרדיקלי. הוא מודע לבעייתיות
שבשימוש במקורות חד-צדדיים כמו "מחסום ווטש", ארגוני או"ם, בצלם, רופאים לזכויות
אדם, ולכן מעיר (עמ' 31) "ההסתמכות על ידיעות ודוחות בעלות אג'נדה פוליטית הינה
ברורה". ומי החוקרים והמבינים במשטר התנועה ברצועה ובגדה? לא אנשי צבא וגאוגרפים
מהשטח, אלא בעיקר מנהיגי השמאל הרדיקלי, כאזולאי, אופיר, ניב גורדון וראזי פלח.
ונכון, הוא מצטט גם שני גאוגרפים: א' אפרת וי' פורטוגלי, אנשי מקצוע שאינם מן השמאל
הרדיקלי.
ומהם ראשי הפרקים?
בפרק התאורטי - על קולוניאליזם, אפרטהייד, פלשתינה 0881–8491, שליטה צבאית,
הגבלת שימושי מרחב פלסטיניים, הפרדה, לחימה, ניהול מרחב צבאי. בפרק החמישי –