36
אלה מצומצם, ולכן קיימת נטייה לחפש בני/בנות זוג מחוץ ליישוב. מהנתונים עולה כי בקבוצת
היישובים בהם האוכלוסייה הדרוזית מעורבת עם רוב או מיעוט נוצרי ומוסלמי, נמצאו שיעורים
גבוהים של קשרי נישואין בין-יישוביים, לדוגמה: אבו-סנאן, פקיעין, שפרעם וכפר-סמיע.
בלוח 5 ניתן להבחין כי במרבית היישובים חלה עלייה משמעותית בשיעור הנישואין הבין-היישוביים.
שיעורים גבוהים של קשרי נישואין בין-יישוביים (יותר מ-%52 במדגם הראשון, רק ב-6 יישובים,
לעומת 71 במדגם השני). שיעורים נמוכים של קשרי נישואין בין-יישוביים (פחות מ-%02) נמצאו
ב-31 יישובים במדגם הראשון, לעומת 3 יישובים בלבד במדגם השני.
נוסף על הגורמים שצוינו לעיל, ברור שקשרי הנישואין הבין-יישוביים מושפעים מתהליכי
המודרניזציה ומשינויים חברתיים, כלכליים ותרבותיים, העוברים על החברה הדרוזית. שינויים אלה
הביאו לירידת חשיבותם של גורמים שיוכיים ולעליית חשיבותם של גורמים הישגיים, המהווים
) בין היקף
R
=0.78(
קריטריון בבחירת בני זוג. שינוי זה בא לידי ביטוי, בין היתר, במתאם חיובי חזק
קשרי הנישואין הבין-חמולתיים לאלה הבין-יישוביים.
בנוסף להבדלים בין היישובים מבחינת היקף התופעה של נישואין בין-יישוביים, נמצאו הבדלים
בהיקף התופעה בקרב גברים ונשים. בחברה הדרוזית נקבע מקום המגורים של בני הזוג בהתאם
למקום מגוריו של הבעל, ולכן כמעט בכל המקרים של קשרי נישואין בין-יישוביים עוזבת האישה
את מקום מגוריה ועוברת לגור ביישוב מגורי בעלה. מהנתונים עולה, כי בעשרה יישובים הפער
במספר הנשים והגברים שנישאו עם בני זוג מחוץ ליישובי מגוריהם היה קטן יחסית והגיע לכדי
1‑5. בשאר היישובים נמצאו פערים יותר גדולים, מתוכם שבעה יישובים עם פער שלילי או חיובי
של למעלה מ-01. בלוח 6 חושב מאזן הנישואין הבין-יישוביים לכל יישוב. ביישובים בהם נמצאו
יותר גברים שנישאו לנשים מחוץ למקום מגוריהם יש "מאזן גברי", וביישובים בהם נמצאו יותר
: סה"כ קשרי נישואין וקשרי נישואין בין-יישוביים בשנות המדגם (במספרים מוחלטים ובאחוזים)
לוח 4
שנת דגימה
סה"כ קשרי נישואין
נישואין ביו-יישוביים
נישואין בין-יישוביים (באחוזים)
1975
480
53
11.0
1978
520
65
12.5
1981
489
65
13.3
1984
616
104
16.9
1987
638
118
18.5
1990
751
149
19.8
1993
820
199
24.3
1995
791
212
26.8
1998
909
251
27.6
2001
875
274
31.3
2004
868
263
30.3
מקור: ארכיון בית-הדין הדרוזי 4991, 4002.