30 / 86
29
האדם שהפעילה את הנתיב. למעלה ממאה אלף איש הוצבו לאורך הנתיב במשימות שמירה
כך ניתן להסביר גם את המעורבות
65
והגנה, כולל הגנה אווירית ומשימות תיקון נזקים.
הצפון וייטנאמית במלחמת האזרחים בלאוס, שפרצה ב-1691. צפון וייטנאם תמכה בכוחות
הקומוניסטיים בלאוס, במטרה לאפשר את המשך פעולתו של הנתיב, אשר לדעת האנוי
( היה מכנה את
Clausewitz
קלאוזוביץ )
66
היה חיוני להמשך המבצעים בדרום וייטנאם.
( במאמצי המלחמה של צפון וייטנאם.
Center of Gravity
נתיב הו צ'י מין כמרכז הכובד )
הגברת המעורבות האמריקנית ממרץ 5691 הביאה את המנהיגות הקומוניסטית לקביעה כי
הנתיב חיוני להמשך המבצעים בדרום והיה יותר מאשר נתיב לוגיסטי. לאורך הנתיב ניתן
היה לרכז כוחות לקראת ביצוע התקפות לעבר דרום וייטנאם, במיוחד מלאוס. חשיבות
הנתיב גברה לאחר שהצי הדרום וייטנאמי, בסיוע הצי האמריקני, הצליחו לחסום באופן
מוחלט את הנתיב הימי, אשר סיפק כ-%07 מאמצעי הלחימה לכוחות הקומוניסטיים
שפעלו בדרום. נתיב הו צ'י מין )מפה 1( הפך לנכס אסטרטגי עבור צפון וייטנאם, ולפיכך
(, מנהל
Colby
ליעד אסטרטגי לתקיפה על ידי הכוחות האמריקניים. וויליאם קולבי )
בסייגון, קבע כי חסימת הנתיב היא היעד האסטרטגי העיקרי העומד בפני
CIA
תחנת ה-
67
הכוחות האמריקניים, במלחמה.
הפעולות הראשונות כנגד הנתיב החלו כמעט מיד עם הפעלתו. ממשלת דרום וייטנאם
הפעילה לחץ על ממשלת לאוס שתפעל נגד הנתיב, אך לזו האחרונה היו משאבים מועטים
וכן מחסור במודיעין, כיוון שהנתיב עבר באזורים הנידחים של לאוס, המיושבים בדלילות.
לפיכך, ביקשה סייגון אישור להכניס חיילים דרום וייטנאמיים, לבושים במדי צבא לאוס,
לתוך לאוס למשימות סיור ואיסוף מודיעין. כמו כן, טען שגריר ארצות הברית בלאוס,
(, כי על ארצות הברית לתמוך בכוחות צבא לאוס על מנת שיוכל
Unger
לאונארד אונגר )
68
לפעול ביעילות נגד הנתיב.
Leaping
הפעולות האמריקניות נגד הנתיב החלו בתחילת 1691, עם הפעלתו של מבצע
החל לאמן לוחמים מקרב המיעוטים האתניים בלאוס, שמשימתם
CIA
. ה-
Lena
The
56 %06 מהגנת הנ"מ הצפון וייטנאמית הוצבה להגנת דרכי התקשורת של צפון וייטנאם, ראו:
Military History Institute of Vietnam,
Victory in Vietnam: The Official History of the People's
.
Army of Vietnam, 1954-1975
, (Lawrence, 2002), 169
.
Richard H. Shultz,
The Secret War Against Hanoi
, (New York, 1999), 23-24
66
William Rosenau, S
pecial Operations Forces and Elusive Enemy Ground Targets: Lessons from
67
.
Vietnam and the Persian Gulf War
, (Santa Monica, 2001), 6
Ugner to Department of State, 1/3/64,
Foreign Relations of the United States, 1964-1968 (vol.
68
.
28) – Laos
, (Washington D.C., 1998), 26