36 / 86
35
7691. מטרתו של המחסום האלקטרוני הייתה להתריע בפני חדירות אויב ולכוון
ארטילריה וכוחות אוויר לעבר נקודות החדירה, כשעיקר תשומת הלב הופנתה לחדירה
דרך קו הגבול בין צפון וייטנאם לדרום ולעבר לאוס, במטרה לנתק את דרומו של הנתיב
מהצפון. בהמשך הוחלט גם על ניטור נתיב הו צ'י מין עצמו, בניסיון לאתר ולהשמיד
שיירות כלי רכב ואנשים הנעים בנתיב. המחסום האלקטרוני היווה שילוב של תפיסה
הגנתית של הגנה קבועה במימד האסטרטגי ביחד עם פעילות התקפית ברמה הטקטית,
המגבה את ההגנה. רעיון החסימה האלקטרונית הועלה לאחר שהצעות לחסימה על ידי
כוחות צבאיים בין לאומיים, לא התקבלו על מדינות האזור, שהיו אלה אשר מקרבם
צריכים היו להגיע הגייסות הלוחמים. סיבה נוספת לדחיפות המבצעית הייתה הערכה כי
לא השיג את יעדיו בשנת הלחימה של 6691. מספר הגיחות
Rolling Thunder
מבצע
עלה מ-55 אלף ב-5691 ל-841 אלף ב-6691. כמות הפצצות עלתה מ-33 אלף טון
לחודש ל-821 אלף טון, ומספר המטוסים שהופלו עלה גם הוא: 813 מטוסים לעומת
171 מטוסים ב-5691. למרות זאת, המשיכו עשרות אלפי חיילים צפון וייטנאמיים לנוע
לאורך הנתיב.
(, עוזר תת מזכיר ההגנה, טען כי ניתן לחסום את נתיבי החדירה
Fisher
רוג'ר פישר )
בעזרת מחסום טכנולוגי. הצעתו של פישר הגיעה ברגע הנכון. באותו זמן דנה מחלקת
ההגנה בדרכים לחסום את נתיב הו צ'י מין ומקנמרה העביר את הצעתו של פישר לקבוצת
, גוף שהוקם ב-9591 ואשר העסיק 54 מטובי המדענים של
Jason Division
מחקר בשם
ארצות הברית. הצעתו של פישר הייתה למעשה העתקה ושדרוג הקונספציה הטכנולוגית
ששימשה את 'קו מוריס' הצרפתי באלג'יריה. קבוצת החשיבה הציגה את מסקנותיה בפני
Rolling Thunder
הממשל האמריקני בקיץ 6691. המסקנה הראשונה הייתה כי מבצע
אכן לא השיג את יעדיו המבצעיים. יתר על כן, הסלמת ההפצצות לא תביא את ההצלחה
המקווה ולא תביא את צפון וייטנאם להפסיק את המלחמה. המסקנה השנייה, שהיא
למעשה המלצה לפעולה, הייתה להשתמש במערכות חיישנים שיגובו על ידי מיקוש מסיבי
כמו כן, המליצה הוועדה כי על ארצות הברית להמשיך בפיתוחים
82
של אזורי החדירה.
טכנולוגיים על מנת למנוע מהאויב למצוא את הדרכים לנטרל הן את החיישנים והן את
83
המוקשים.
.Paul Dickson,
The Electronic Battlefield
, (Bloomington, 1976), 24-28
82
. היו אלה מוקשים נגד אדם אשר לא ניתן היה לגלותם
Gravel
38 באותה תקופה נכנסו לשימוש מוקשי
במגלי מוקשים. כמו כן את הרסיסים לא ניתן היה לאתר בעזרת בדיקת רנטגן, דבר שהביא את האדם
שנפגע ממוקש כזה למות מזיהום פנימי.