גבול אתני

ב. התוואי יוצר חיץ מובהק בין יישובים יהודיים ופלסטינים בחלקו הצפוני והמזרחי והדרומי.

קל לראות כי הוא מקביל לשטח המוניציפלי של היישובים חיננית, טל-מנשה, שקד וריחן.

בחלקו הדרומי הוא מקביל לשטח השיפוט של ריחן, ובחלקו המזרחי משיק ליישובים

באזור נפת ג'נין. יש לציין כי במסגרת החלטת

הפלסטיניים המוגדרים תחת שטח

הממשלה על התוויית הגדר באזור זה, הוחלט כי לנוכח מיקומם של יישובי גוש שקד

בעורפם של חמשת היישובים הפלסטיניים אום א-ריחן, ח' עבדאללה אל-יוניס, ד'הר

אל-מליח, ברטע'ה א-שרקייה וח' שיח' ס'עד, הם ייכללו בצידה המערבי של הגדר. ניתן

להעריך כי השיקול שעמד לנגד עיני מקבלי ההחלטות היה חשיבות הסיפוח דה-פקטו של

יישובי גוש שקד הנמצאים בסמיכות יחסית לתוואי הקו הירוק, חרף הכנסתם של קרוב

ל-005,4 פלסטינים )נכון לשנת 0102( לחלקה הישראלי של הגדר, רובם תושבי ברטע'ה

א-שרקייה )הבעיה ביטחונית שנוצרה כתוצאה מכך באה לסיומה באמצעות הוראות

ביטחוניות שקבעו שהתושבים הפלסטינים אינם מורשים להיכנס לתחומי ישראל ללא

אישורים מתאימים וכניסתם לשטחי הרשות הפלסטינית מותנית בהגעתם למחסום ריחן.

ג. עצם הקמת היישובים היהודיים באזור זה נובעת מסיבות דמוגרפיות מובהקות: הגוש

נועד לשמש טריז בין יישובי ואדי-ערה הערביים ליישובי הגדה הערבית באזור זה )מקור:

שיחות של ארנון סופר עם שרון בשנים 8891-0002(.

גזרת גוש צופין-סלעית

היישוב סלעית מונה כ-054 יהודים והיישוב צופין כ-000,1 יהודים )0102(. שטחה הבנוי

של צופין הוא כ-002 דונם, ותחום השיפוט שלה הוא כ-000,2 דונם. ההחלטה על התוויית

הגדר בקטע זה, באורך כ-51 ק"מ, אושרה בישיבת הממשלה באוקטובר 3002 )מפה 3(. בחינת

הביטוי המרחבי של התוואי מצביעה על השיקול האתני:

א. התוואי חודר לפנים שטח הגדה המערבית לעומק מרבי של שישה ק"מ בחלקו המזרחי

ביותר.

ב. תוואי הגדר יוצר חיץ בין יישובים יהודיים ופלסטיניים סמוכים. חלקו הצפוני של התוואי

בקטע זה מתחיל במעבר ארתאח שבקרבת הכפר פרעון שמדרום לטול כרם, ובסמוך לקו

הירוק. משם ממשיכה הגדר מזרחה ומפרידה בין הכפר פרעון מצפון לעיר טייבה מדרום

הנמצאת בתוך ישראל. בהמשך עוברת הגדר מצפון לכפר ח'רבת ג'בארה ולכביש 755,

וממשיכה מזרחה עד למעבר התאנים. משם היא פונה לכיוון דרום-מזרח בהותירה את