חוק שירות הביטחון הכללי – אנטומיה של חקיקה

חוקית לפי דיני מקום התרחשותה נחשבת לחלק ממארג היחסים הבין-מדינתיים ולא

המודיעין הצבאי עוסק בדרך כלל באיסוף לשם הבנת

לעניין פלילי במובן הפרטי.

המציאות הכוללת, לשם התרעה והיערכות למלחמה ולשם מתן חוות דעת לדרג

הוא לחקור ולפענח עבירות שבוצעו בעבר

המדיני. תפקידה העיקרי של המשטרה

ולהביא את העבריינים לדין כדי שישלמו את חובם לחברה שבה הם חיים. המודיעין

שבמסגרתה נועד בעיקר לקדם את החקירות הללו ולטייבן. תפקידו של המודיעין

המסכל, לעומת זאת, הוא ליצור מצב שבו לא ימומשו כוונות עתידיות, ושעבירות

מוגמרות לא יצאו אל הפועל. מימושה של כוונת מפגע לבצע פיגוע על רקע ביטחוני

היא למעשה עדות לכישלונו של ארגון המודיעין המסכל למנוע את הדבר, גם אם

המבצעים נתפסו לאחר ביצוע מזימתם, נחקרו בהליך הפלילי, הועמדו לדין ונענשו.

כל מערכת הממ"ס בנויה לתכלית זו. אם לפעולתו ישנם תוצרים נוספים )כמו איסוף

ראיות וההעמדה לדין של העבריינים(, הריהם תוצרי לוואי שאינם מעידים על הכלל או

על התכלית הבסיסית שלו, אלא על תוצאות הנגזרות ממנה. מלאכת הסיכול סומכת

עצמה בעיקר על הערכות לעתיד, גם אם היא מסתייעת בניסיון העבר. ההסתמכות על

כוונות ה"יריב", להבדיל ממעשיו המוכחים בעבר, מחייבת תפיסה משפטית שאיננה

מעוגנת בדרך כלל בחקיקה הפלילית, שתכליתה כאמור פענוח של מעשים שנעשו

והושלמו וענישה עליהם. תפיסה זו עניינה יותר כוונות מאשר מעשים מוכחים, והיא

נוגדת ערכים בסיסיים של דמוקרטיה שאיננה מגבילה את חירותו של האדם לחשוב

ולהתכוון, כל עוד אין הדברים מגיעים לכדי עבירה כמו קשירת קשר או ניסיון לבצע

עבירה מוגמרת. התשובה האפשרית הנוספת לשאלות שהוצבו לעיל היא, שתפקיד

הממ"ס הוא להילחם בדרך כלל בגורמים אשר אינם רואים עצמם, אידאולוגית,

כפופים לכללי המשחק הדמוקרטיים. המאבק בגופים החותרים תחת עצם קיומה

של מדינה ולמעשה נגד עצם הלגיטימיות של השלטון ושיטת המשטר הדמוקרטית

שהוא מייצג ושמכוחה נבחר, דורש לעתים שימוש בכלים "לא קונבנציונאליים"

04 בהקשר זה עדיין ייתכנו הפרות חוק בתוך שטח השיפוט של המדינה השולחת וכן אפשרות לתחולה

אקסטריטוריאלית של החוק שלה על פעולות מסוימות מחוץ לגבולותיה. נראה שהללו נתפסות בדרך כלל

כנסבלות על פי מדיניות האכיפה המקומית.

פקודת המשטרה )נוסח חדש(

14 מגמת המניעה היא בגדר חריג לקו הכללי של מארג החוקים הקיים:

אמנם קובעת, בסעיף 3, כי בין תפקידי המשטרה היא "תעסוק במניעת עבירות ובגילוין";

תשל"א-1791

( נקבעה

חוק סדר הדין הפלילי )סמכויות אכיפה-מעצרים(, תשנ"ו-6991

בחוק המעצרים משנת 6991 )

לראשונה במפורש עילת מעצר )שהייתה קיימת קודם לכן בפסיקה בלבד( שצופה פני עתיד במניעת סכנה

מהעצור לשלומו של אדם, לשלום הציבור או לביטחון המדינה )סעיפים 31א]2[; 32א]1[(, אך בתנאי שהוא

כבר חשוד בעבירה שעבר. כל אלה הם בכל מקרה, כאמור, חריגים שמעידים על הכלל. ראה: קיטאי, סנג'רו,

עלי משפט, כתב העת של המכללה האקדמית למשפטים

לצורך חקירה,

חוקיותו של המעצר

ר' – שאלת

כרך ו', אייר תשס"ז – מאי 7002, עמ' 74, 15.