15 / 74
14
חלק שני: ההתכנסות לתל אביב רבתי
ייחודה הגאופוליטי של ישראל
בשטחה של ישראל מתגוררים שני עמים, העם היהודי, שהוא הרוב במדינה, והעם
הערבי – מיעוט לאומי בישראל אך רוב במרחב ארץ ישראל ההיסטורית, ובוודאי
במזרח התיכון כולו. ישראל היא מקרה ייחודי של דמוקרטיה אתנית יציבה, כזאת
שמזוהה עם אחת הקבוצות באוכלוסייה ושנועדה לשרת אותה, כך שהדומיננטיות
האתנית היהודית הממוסדת בישראל מתנגשת בהכרח עם העיקרון של שוויון זכויות
לכל האזרחים. המדינה מצהירה על עצמה כעל מולדתו של העם היהודי; השפה
השלטת היא עברית; המוסדות, החגים הרשמיים, הסמלים והגיבורים הלאומיים הם
יהודים; חוקהשבותמקנהאזרחותמיידית ובלתי מותנית לעולים יהודים, אך מונע את
זכות השיבה מהפליטים הפלסטינים; העדיפות של היהודים מתבטאת בדרכים רבות
ושונות, ורובם מעוניינים לשמר את המצב שבו המדינה מגדירה את עצמה כיהודית
וציונית. ערביי ישראל מכירים בישראל כמדינה, אך דוחים את צביונה האתני, ואף
מגדירים את עצמם כלא-ציונים ואנטי-ציונים, בייחוד האוכלוסייה המוסלמית. ערביי
ישראל המטילים ספק בזכות הקיום של ישראל כישות יהודית-ציונית נתפסים כגורם
עוין וחתרני (סמוחה 3991, 5002).
המנהיגות היהודית מאז שנות העשרים ועד שנות השמונים הבינה את המציאות,
שלכאורה היא מובנת מאליה, של ייחודה הגאופוליטי של ישראל שתיארנו בקצרה.
משום כך נקטו ממשלות ישראל מדיניות של פיזור אוכלוסין. ביטוייה היו הקמת
יישובים חדשים וחיזוק אזורים ותיקים בשוליים הדלים באוכלוסין, משיכת הפעילות
הכלכלית, בעיקר בתעשייה, לעבר אזורי השוליים, והשקעות בתשתית התחבורה
ובתקשורת כדי לשפר את הנגישות של המרכז והשוליים אלה אל אלה. ואולם, למרות
המדיניות המוצהרת ובשעתו גם המדיניות המעשית בנושא פריסת האוכלוסייה,
ממשיך להתקיים במלוא העוצמה התהליך של התרכזות האוכלוסייה במרכז הארץ
(גרדוס 0991).
מטרופולין תל אביב משתרע מחדרה בצפון ועד אשקלון בדרום. גבולו המזרחי הוא
בעייתי. מחד גיסא, יש קשרים רבים בין ירושלים – שאינה אלא הבירה הווירטואלית
מרחב תל אביב, מטרופולין תל אביב, הליבה הישראלית, "מדינת תל אביב".