מקום לזיכרון

גאוגרפיקה

קבר ביאליק, יולי 5102, צילום: מעוז עזריהו

ההיקף לשיפור נוף בית הקברות, שעל ביצועה הוחלט עוד בראשית שנות ה-04, ירדה

מסדר היום העירוני. עיקר הפעולות לשיפור הנוף בוצעו על ידי החברה קדישא בחלקו

המזרחי של בית הקברות, הוא החלק המוקדם יותר מבחינה היסטורית: בראשית שנות

החמישים שוקמו שם קברים ומצבות והותקנו שבילים. כמו כן, הוחלף השער הישן

באזור זה של בית הקברות בשער חדש. אולם על אף מאמציה של החברה קדישא,

נותרה בקרב הציבור תחושה כללית של עזובה והזנחה בבית העלמין הישן. במאמר,

שראה אור ב-3691, כתבה תקווה ויינשטוק במעריב: "למרות 'פני הדור' הקבורים

בו, בית העלמין עלוב ביותר. הוותיקים, הפוקדים את המקום, התרגלו כנראה להזנחה

235

ולעזובה. זה עשרות שנים מדברים על שיפורים".

הדיבור על שיפורים תורגם למעשים לקראת אירועי חגיגות שנת המאה לתל אביב.

העניין המחודש בבית הקברות ביטא הכרה, שהיה בה יותר משמץ של נוסטלגיה,

בחשיבותו כאתר מורשת וזיכרון, דבר שניכר בפופולריות הגוברת של הסיורים במקום.

ההסכמה על הצורך בשדרוג בית הקברות הישן שיקפה את המודעות הציבורית

לחשיבות שימורם של אתרים ומבנים היסטוריים. מודעות זו הביאה לשיתוף פעולה

בין עיריית תל אביב לחברה קדישא במיזם לשיקום, שימור ושיפור בית הקברות הישן

בהנהגתה של האדריכלית רותם זאבי, המתבצע בזמן כתיבת שורות אלה.

532 ת' ויינשטוק, 'עזובה והזנחה שולטים בשני בתי העלמין העתיקים של תל אביב-יפו',

מעריב, 92 באוגוסט 3691, עמ' 82.