מקום לזיכרון

מקום לזיכרון

באזור אנשי השם. בשלב זה נראה היה כאילו התחלת העבודה הייתה שאלה של זמן

בלבד. במכתבו הוסיף רוקח והביע את צערו על כך שעד כה לא ביצעה העירייה את

לא ברור

241

השיפוצים הנדרשים "למען תת ביטוי להערצת תושבי עירנו" לאחד העם.

אם העירייה אכן ביצעה את השיפוצים; אולם לא מן הנמנע, שהיעדר תלונות נוספות

מעיד על כך שהנושא נפתר לשביעות רצונה של המשפחה.

בינואר 0591 נקבר יהודה גור בבית הקברות הישן בתל אביב. בטקס הייתה נוכחות

מרשימה של אנשי ציבור כביטוי הערכה לאיש שהיה דמות מפתח בתחיית השפה

העברית. בין המשתתפים היו יושב ראש הכנסת יוסף שפרינצק, שר החוץ משה שרת,

שר האוצר אליעזר קפלן וראש העיר ישראל רוקח. בעיתונות נמסר כי "הקבר נחצב

בקבורתו של יהודה גור סמוך לאחד העם הייתה אמירה

242

ליד הקבר של אחד העם".

מובהקת על הקשר הקרוב בין שני האישים, משום שעם חלוף הזמן, מוקמו קבריהם

של הסופרים, שנטמנו בשורת הסופרים, במרחק הולך וגדל מקברו של אחד העם.

שנתיים לאחר קבורתו של גור בבית הקברות הישן פנה שלמה גינוסר, בנו של אחד

העם, לעיריית תל אביב בתלונה על כך שקברו של יהודה גור נכרה בין קברו של אחד

בתשובה לפניית מזכיר העיר הסביר הרב מנחם האגר, מנכ"ל

243

העם לזה של אשתו.

החברה קדישא, כי ראש העיר ישראל רוקח, שנכח בהלוויה, הוא שנתן את ההוראה

לחפור את הקבר על יד קברו של אחד העם. בסיום מכתבו כתב האגר: "לפי דעתנו לא

244

נעשתה כל שגיאה מצד ראש העיר".

נראה היה שתשובת החברה קדישא בדבר המעורבות הישירה של רוקח בהחלטה על

מקום קברו של יהודה גור סתמה את הגולל על הנושא. אך שלוש שנים לאחר מכן, שב

הנושא ועלה לסדר היום של עיריית תל אביב. הפונה הפעם לא היה נציג המשפחה, כי

אם רפאל סופרמן, סגן יו"ר בית אחד העם, המוסד המופקד על שימור זיכרון ומורשת

אחד העם. המכותב היה ראש העיר חיים לבנון, יורשו של רוקח (שהתמנה ב-2591

לתפקיד שר הפנים). לאחר שהזכיר את התלונה הקודמת על הפגיעה בקברו של אחד

העם והתייחס להבטחה שלפיה "לא יוסיפו להתנקש בקרקע קברו של אחד העם",

הוא מחה על כך "ששוב נהגו זלזול בקברו של אחד העם" וחצבו את קברה של רחל

142 י' רוקח לר' אוסורגין, 13 בדצמבר 6491, אהת"א א 9083-4.

242 דבר, 32 בינואר 0591, עמ' 1.

342 י' נדיבי להנהלת בית העלמין, 31 בפברואר 2591, אהת"א 3373-4.

442 מ' האגר לי' נדיבי, ב' אדר תשי"ב, אהת"ע 3373-4.