מקום לזיכרון

גאוגרפיקה

בנימין אנקשטיין, מתוות לשערי בית הקברות, 2491, באדיבות בני אנקשטיין

לאחר קבורתו של אליהו גולומב ביוני 5491 כתב יצחק רימון בעיתון דבר, כי הנכנסים

במכתב

217

לבית הקברות "נפגעו ממראה עיניהם. העזובה השוררת בכל הדהימה".

ששלח באוקטובר 7491 למערכת המשקיף, עיתון התנועה הרביזיוניסטית, תבע אזרח

את עלבון "העזובה" על קברו של נורדאו. הוא התייחס לכך שהטיח מתקלף מתקרת

המבנה, דלת הנחושת מכוסה חלודה ופרחים כמושים ועציצים יבשים מוטלים שם.

לטענת הכותב, "הרי לכבוד הוא לעירנו שבאדמתה מצאו מנוחתן עצמותיו של ד"ר

כותב המכתב לא התייחס לכך, אבל כבר בנאומו בטקס הקבורה של נורדאו

218

נורדוי".

התחייב דיזנגוף כי "תל אביב תדאג לקבר, פרחים רעננים יובאו יום יום לקברו של

לאחר בירור שערך מזכיר העירייה יהודה נדיבי, הוא דיווח לקוראי העיתון,

219

נורדאו".

שהטיח תוקן ושהחלודה הייתה למעשה הפטינה שהצטברה על הנחושת, והוסיף כי

712 צ' רימון, "בבית הקברות הישן (נר לזכרו של אליהו)", דבר, 91 ביוני, 5491, עמ' 3.

812 "ההזנחה בבית הקברות הישן", מכתב למערכת, המשקיף, 31 באוקטובר 7491, עמ' 3.

912 הארץ, 5 במאי 6291, עמ' 1.