מקום לזיכרון

מקום לזיכרון

שיפור בית הקברות

בית הקברות הישן בתל אביב לא תוכנן לשמש כפנתיאון לאומי. הוא נועד לשמש

לקבורת יהודים תושבי תל אביב ויפו. הקבורה בו הייתה צפופה וטיפוח הנוף המקומי

לא עמד בראש סדר העדיפויות של האחראים למקום. גנן שהציע את שירותיו לעיריית

תל אביב ב-8291 כתב: "בושה וכלימה להביט על הסדרים הנהוגים בו", והציע

"לסלול דרכים בין הקברות, לקשטו בעצים וצמחים ובכלל לעשותו למקום הראוי

195

להיקרא בשם "בית הקברות".

החברה קדישא נרתעה מנטיעות בבית הקברות. בשנת 7291 לאחר שהנהלת החברה

סירבה לבקשת אלמנתו של המלחין יואל אנגל לנטיעת שני עצים ליד קברו, פנה ח"נ

ביאליק באיגרת, שבה הפציר בחברה קדישא להיענות לבקשת האלמנה:

הלא יעשה כ' חסד עם זכר המנוח הנעלה ה' אנגל אשר עשה גדולות בחייו לתחיית

הנגינה העברית ולשתילתה בישראל ובארץ ישראל, וירשה לאלמנת אנגל לשתול

שני עצים על יד קברו, ובאו הציפורים – צפרין קדישין דמצפצפין – לזמר ולנגן

ולהנעים לו את שנתו הנצחית. כמדומה, כי נטיעת העצים אין בה חלילה שום איסור

כלשהוא וכבר נהגו אבותינו בכל הדורות ובכל הארצות לנטוע כל מני עצים ולגדל

196

צמחים בבית העולם, רמז לתחיית המתים, ע"ד ויציצו מעיר כעשב הארץ.

צפיפות המעברים והיעדר שבילים מסודרים גרמו לכך שהמבקרים נאלצו לדרוך על

הקברים, תופעה שבלטה במיוחד באזכרות המוניות. לאחר העלייה לקברו של נורדאו

ביום השנה למותו בפברואר 0391, כתב תושב חיפה לעיריית תל אביב:

במקום שבני אדם מכל אומות העולם נוהגים בו כבוד, אצלנו היהודים נהפך למקום

מעבר שאנשים מתרוצצים בו כבחצרם, מי לא היה מתמרמר למראה היהודים

הנכנסים דחופים דרך השער ובמקום ללכת ישר לאורך שורת קברי הקדושים משנת

1291, עד לשביל הפונה שמאלה, אל מול קברי אחד העם ונורדאו, במקום זה פונים

להם כלם תכף ומיד לאחר הכנסם תיכף ומיד שמאלה לבין המצבות, דורכים על

גבי הקברים שאין עליהם מצבות... ולא אחד או שניים כי אם עשרות, עשרות; ועל

פי הילוכם ניכר שרגילים הם כבר בכך, כי הרי זו היא הדרך הקצרה ביותר, וכנראה

197

שאיש לא מיחה אף פעם בידם, ולא אמר מה תעשו?

591 ש' אוסטבלום לעיריית תל אביב, 51 באפריל 8291, אהת"א א 7083-4.

691 ח"נ ביאליק לחברה קדישא, י"ז מנחם אב תרפ"ז: ידיעות עיריית תל אביב 01, עמ' 814.

791 נ' כהן לעיריית תל אביב, 7 בפברואר 0391, אהת"א א 7083-4