איים מלאכותיים בחופי ישראל

49 / 80

48
מיפוי האזורים האפשריים למיקום איים מלאכותיים בהתחשב במגבלות שתוארו לעיל נעשה על
ידי הוועדה למדיניות איים מלאכותיים )7991(. מפת הרגישות מהווה בסיס לתהליך מפורט יותר
לקבלת החלטות והמשך בדיקות לפרויקטים ספציפיים במיקומים מדויקים.
המפות )איורים 13, 23, 33( מבוססות על שקלול מרחבי של אזורים בעלי חשיבות לשמירה על
משאבי טבע ואיכות הסביבה ואזורים שקיימות בהם מגבלות שונות. הנושאים שנלקחו בחשבון
לצורך יצירת שכבות הרגישות הם:
• בתימטריה
• קו החוף ושימושי קרקע לאורכו
• שברים גיאולוגיים
• קו הגז הימי המתוכנן )עפ"י תמ"א 73(
• נתיבי תחבורה ימיים
• ערכי טבע
• אזורים אסורים בתנועה, כגון שטחי אש
• אתרי עתיקות מוכרזים.
המרחק מהחוף בא לידי ביטוי על ידי הפחתת הרגישות עם העלייה במרחק, החל מעומק מים של
01 מטר. במפות ניתן להבחין בשלושה אזורי רגישות עיקריים:
- כל האזורים הנמצאים בקירבה יחסית לחוף ואשר אינם כוללים בתוכם התאמה להקמת איים
ערכים סביבתיים חשובים לשמירה ו/או הגבלות אחרות ומתאימים לשיטות הבנייה הקונבנציונליות.
- אזורים מרוחקים יותר מהחוף, אשר אינם כוללים תחומי רגישות או תחומי התאמה בעומק רב
הגבלות, ומתאימים גם לפיתוח, בתלות בשיטת בנייה בעומקים אלה.
- אזורים בהם כלולים ערכים סביבתיים חשובים לשמירה ו/או הגבלות העדר התאמה להקמה
אחרות שבגינן לא ניתן לפתח איים.
מגבלה נוספת, אשר יש לקחת בחשבון כאשר באים לתכנן אי מלאכותי בחופי ישראל היא גובה
הגלים. לגובה הגלים, תדירותם ועוצמתם השפעה רבה על הסעת הסדימנטים כפי שראינו קודם, וכן
על הצורך בקביעת מפלס האי ובניית קירות מגן שיעמדו מולם.