55 / 64
54
הסיבה האמיתית נובעת מהפרישה, הבלתי מספקת, אשר לא משרתת כנדרש את הצורך הצבאי. גם
אם נכון הדבר, כי הסיבה נבעה מאילוצי תקציב ומפריסה בלתי מספקת, לא ברור מדוע לא היתה
מעורבות בתכנון, אשר אמורה היתה להשפיע על תכנון ובניין התשתיות בעשורים הבאים. מצב
זה של חוסר מעורבות גרם דה פקטו, לאי-מיצוי נכון של התשתית הקיימת והמתוכננת כבר היום,
לעשרים השנים הבאות. המסקנה העולה מתוך העבודה בנושא זה היא, כי במדינה בעלת מרכיבים
ייחודיים כמו ישראל, אין לצה"ל ואין למדינה המותרות, שלא להתבסס על התשתית המסילתית
בנוסף לתשתית הכבישים. עורקי התנועה העמוסים כבר היום, תשתית כבישים שלא מתפתחת
בהתאם לקצב הגידול של כלי הרכב וגודש התנועה העירוני, החוסם את הכבישים הבינעירוניים –
כל אלה מחייבים כניסה לתהליך של שילוב מואץ גם בנושא זה.
לעניין השאלה, "האם שינוע סד"כ צה"ל וריכוזו במלחמה הבאה הוא אתגר בר מימוש או תכנית
בלתי ישימה"? תשובתי היא אחת: המציאות המתהווה בכל המישורים אינה מותירה לצה"ל ולמדינת
ישראל כל ברירה למעט להשתנות, להתייעל ולחתור למגע.
על מדינת ישראל להבין כי מדובר בנושא
יחד עם זאת, האתגר אינו מונח לפתחו של הצבא לבדו.
. משרדים שונים חייבים לחבור כדי לטפל בנושא התשתית התחבורתית
שהוא קריטי לביטחונה
המיועדת לחירום.
המסקנות וההמלצות שמעלה עבודה זו הן:
המציאות שבה נמצאת מדינת ישראל וההתפתחויות האחרונות במזרח התיכון מחייבות חשיבה
מחודשת ואינטגרטיבית. המגמות המתפתחות במערך ההובלה הצה"לי והשינויים בחקיקה הקיימת
מחייבים את צה"ל להיות מעורב בתחום זה. זאת בשל העובדה כי מערך ההובלה מהווה יכולת
קריטית לניוד הסד"כ, להקצאת אמצעים, לביצוע שדרות תספוקת ולמימוש הרציפות וההמשכיות
התפקודית.
עבודה זו עסקה בשלושה מרכיבים מרכזיים שיכולים לשפר בצורה משמעותית את יכולת השינוע
וריכוז הכוחות של צה"ל: המעורבות של צה"ל בהתאמת התשתית התחבורתית לצרכי חירום,
השימוש ברכבת ישראל כפלטפורמה נוספת לניוד הסד"כ והיערכותו של צה"ל על מסגרותיו בניוד
הסד"כ. המסקנה היא כי הפוטנציאל לשיפור האפקטיביות המבצעית קיים.
התפתחותה של רכבת ישראל בעשורים האחרונים, לצד תכניות הפיתוח מזרחה מאפשרות לצה"ל
לשפר באופן משמעותי את יכולת השינוע ואת זמינות כוחותיו לחירום. יתרה מזו, נכון וראוי אף
לבדוק שימוש ברכבת ישראל לצרכים צבאיים לניוד כוחות ורק"ם גם בשגרה ולצמצם בכך את