53 / 58
52
לבנון אינה סובלת ממחסור במים, ועל פי ג'ונסטון היא רשאית לנצל 53 מיליון מ"ק מי ירדן בעוד
למעשה היא משתמשת בכ-51 מיליון מ"ק (בעיקר, בחצבני ובנחל עיון). לא נראה שבעתיד תחווה
דרום לבנון משבר מים, אך אם זה יקרה – היא תוכל להעביר מים מן הצפון לגזרה זו.
ירדן היא המפסידה הגדולה בחלוקת מימי הירמוך-ירדן. במקום לקבל כמובטח לה על פי ג'ונסטון,
027 מיליון מ"ק (כולל עבור הגדה המערבית) היא מקבלת כ-004 מיליון מ"ק בלבד.
אם נחזור ליחסי ישראל-סוריה, הרי בכל פתרון חייבת ישראל להבטיח, שסוריה לא תיגע בחצבני
ובבניאס וגם לא במקורות הדן הבאים משטחה. במילים אחרות, ישראל חייבת לדרוש מסוריה שלא
לשנות את מצב שימושי הקרקע הנוכחיים באגני הבניאס, החצבני והדן. היא לא תורשה להכניס
עדרי צאן ובקר לרמת הגולן כרצונה, אלא רק מספר מוגדר של ראשים, כדי לא להביא לזיהום
הכנרת. מובן שסוריה תצטרך להבטיח את תקינותו של צינור הנפט העובר ברמת הגולן, הטפליין
), שכן פגיעה בו בידי טרוריסטים או תקלה מקרית עלולות להמיט אסון על מימי הכנרת
Taffline
(
והירדן.
לסיכום, סוגיית המים סבוכה לכאורה, אך אם תיענה סוריה לאתגר של מוביל פרת-דמשק-דרום
סוריה, ייפתרו רוב בעיות המים במרחב זה לזמן ממושך.
4. עתיד היישובים ברמת הגולן – חלופות
החלופה הראשונה – פינוי כל היישובים ברמה שהוקמו בניגוד לחוק הבין-לאומי (במודל סיני).
החלופה השנייה – השארת כל היישובים תחת ריבונות סורית ומי שירצה יוסיף להתגורר שם כאזרח
סורי. כמובן אפשר לסכם על מסירת הגולן לסוריה בצורה רשמית ואז לחכור את הרמה לעוד 52
שנים, כך שיישובים לא יוסרו (כמו מודל פתרון המים בערבה בין ישראל לירדן).
ייתכן שחלופה שתיים היא ישימה, לא רק לגבי רמת הגולן אלא גם לגבי ההתיישבות היהודית
ביהודה ושומרון. זה גם יהיה מבחן חשוב למידת הרצינות שסוריה מתייחסת להסדרים עם ישראל
ול"עומק" השלום שהיא בוחרת. יתרה מזו, פתרון כזה יקל על כל ממשלה בישראל להעביר החלטה
על הסכם עם סוריה.
5. לקחים מהשלום הקר עם מצרים ועם ירדן
יש להפיק לקחים ממציאות זו ועל כן יש לעמוד על הסדרי מסחר רציניים, תיירות הדדית ולא חד-
צדדית, טיסות יומיות וקשרי תחבורה יבשתיים. וחשוב להפוך את שתי המדינות לגשרים: מסוריה