103 / 125
102
המתבונן על המזרח התיכון בפרספקטיבה של שני העשורים האחרונים יתקשה שלא
לראות סימנים להתגברות המגמה שבין מאפייניה, התחזקות ההכרה של חלק ממנהיגי
האזור במגבלות העוצמה הצבאית והנטייה לראות במשא ומתן דרך עיקרית לניהול
סכסוכים ומחלוקות תוך ובין מדיניות.
בספר שלפנינו מוצא הקורא אזכורים לרוב המכוונים לכך שדרך העימות והמלחמה היא
אופציה, שלפחות מתוך הספר, נותרה בלתי מעורערת בתפיסתם של עמי האזור, "עבור
מצרים עלול הדבר [הגדלת חלקה של אתיופיה במי הנילוס] להתפרש כ"קזוס בלי"; "האם
תהיינה [סוריה וטורקיה] נכונות לצאת למלחמה בשל כך?"; "אי שביעות הרצון הכללית,
כנגד השלטון עלולה להיות מוסטת כנגד ישראל, כפי שכבר היה בעבר [!!!]; "...על כך יש
להוסיף את העובדה שהצבא המצרי פרוש באופן קבוע במזרחה של מצרים, לא הרחק
מגבול ישראל"; "תהליכי העיור המואץ המתרחשים בכל ארצות המזרח התיכון, כולל
לאורך הגבולות שבין המדינות מביאים למצב שבו מדינה שתחליט להילחם ברעותה
לא תוכל לנהל את המלחמה בשטחים פתוחים שפי שהמצב היה בעבר אלא תצטרך
להיות מוכנה לנהל מלחמה בתוך ערים גדושות אוכלוסייה תוך גרימת הרס והרג קשים
ביותר". "המשמעות הפוליטית של העובדה שהפלשתינאים מהווים בירדן יותר ממחצית
מהאוכלוסייה היא שקיימת אפשרות של הקמת מדינה פלסטינית מעזה עד עיראק"!
דברים אלה זוכים, פורמלית, לאיזון, המופיע בדמות אזכור מגמת התפתחות אחרת באזור
הודאת הממשל הירדני במגבלות השבטיות
– רוחות השלום המנשבות. האם תופעות כמו:
כצורת שלטון ציבורי, התגברות הקולות, בחלק מן הציבוריות הערבית, הקוראים ליתר
דמוקרטיזציה, לשקיפות המעשה השלטוני, להפרדת סמכויות בין הרשות המבצעת
לרשות המחוקקת, לטוהר מידות ציבורי ועוד, אינם אלא סימנים לכך שבמזרח התיכון
מתרחש תהליך שיפור מצרפי שכותרתו אחת: יתר דמוקרטיזציה? גם אם התשובה על
כך רווית ספקות.
שאתוס הביטחון
סיכום ומסקנה – ספר זה נמנע, כמעט בכל תוקף, מלהצטרף להערכה
. אם לא היה הספר מיועד לשמש כספר הוראה
במזרח התיכון הולך ומתחלף באתוס אחר
בבתי ספר היה מקום לכבד את עמדתו הפרשנית. אך מכיוון שהוא מיועד לשמש ספר
לימוד ובכך מצטרף הוא לשורה ארוכה של אמצעים שתפקידם להציג ערכים, מיתוסים
ויעדים שהחברה מבקשת להקנות לדורות החדשים, אין זה הולם שהוא יציג עמדה
שמאחוריה מערכת אחת של ערכים, ויצניע עמדה אחרת המגלמת גם מערכת ערכים שונה
ספר זה אינו ניחן, לנוכח האקלים
של תפישות הנמצאות בתהליך שינוי ושיפור מצרפי.
הפוליטי המשתנה, ברגישות המתבקשת למגוון התרבויות וסגנונות החיים הקיימים
. הוא אינו נותן משקל מתאים לתהליכי ההבניה התמידיים המעצבים את החבל
באזור