102 / 125
101
אינו מותיר מקום רב לבניית אתוס חברתי חדש שבמרכזו
ארוך השנים עם מדינת ישראל
תהליך ההכרה וההשלמה של עמי האזור האחד עם קיומו וצרכיו של האחר, ובכלל זה
.
עם ישראל
הרושם שמותיר ספר זה הוא שרוב חלקיו של אזור המזרח התיכון נע לקראת 'איבוד
עצמי לדעת' ו/או במסלול חסר תוחלת: "רעב, מחסור, מלחמות וצער – זו מנת חלקם
של תושבי (אגן הנילוס), ואין מושיע ואין מי שיכול להושיע לאורך זמן".
כך לדוגמה, סותם ספר הלימוד שלפנינו את הגולל על החקלאות המזרח תיכונית
"החקלאות במזרח התיכון מיצתה את הפוטנציאל שלה", ואינו מתמודד כראוי עם העובדה
שבעשורים האחרונים מתחולל שינוי מהותי בסיווג ערכן של קרקעות, שבמסגרתו שטחי
החולות הופכים לקרקעות מובחרות, בזכות התפתחות שיטות ההשקיה והדישון, חידורן
למים והניטרליות שלהן מבחינה כימית. במקום אחר נטען כי "שיעור הריבוי הטבעי
במזה"ת הוא הגבוה בעולם ובשל היותו קשור במידה רבה בחברה המוסלמית באזור זה,
הוא גם אינו תופעה זמנית". טענה זו (שהרישא שלה מניפולטיבית ביסודה) המבליטה את
הערכה שהדת המוסלמית ותרבות האסלאם הם מכשולים תרבותיים הגוררים את מדינות
האזור לעבר פי תהום.
בפרק העוסק במצרים בכלל, יש התעלמות מוחלטת מתהליך שהוא דוגמה מובהקת לדפוס
השיפור המצרפי המדובר ברפורמה חקלאית, שהוגדרה על ידי גורמים רשמיים בממשל
האמריקאי, כאחד הצעדים מרחיקי הלכת שנוקט הממשל המצרי לשינוי המצב הכלכלי
במדינה. רפורמה זאת כוללת, בין היתר, שינויים בחוקי המקרקעין, החזרת חלק גדול
מאדמות עמק הנילוס לבעליהם המקוריים, וצמצום ניכר של סובסידיות לחקלאות, אין
חולק על כך שרפורמה זו, גם אם תתגשם בחלקה, היא מהלך אסטרטגי נועז. בבחינת
הכרח מביא ייעול (מבית המדרש של התאוריה האופטימית), המעיד על נכונות להתמודד
עם מטלות החברתיות קשות וסיכוני אי-ודאות.
הבלטת הנרטיב הטרגי, אם כן, והשימוש במיתוסים ובסטריאוטיפים שליליים מחד גיסא
תוך הצנעת תהליכים ו"עובדות" שאינן מתיישבות עם מגמה זאת מאידך גיסא, פוגמים
ביכולת התלמידים לערוך היכרות מאוזנת ומעמיקה עם האזור. גישה זאת מובילה גם את
דורות התלמידים החדשים לקפוץ למסקנות מוקדמות וחד ממדיות.
אותו הוא מבקש
מטרידה היא נטיית הספר להבליט את אתוס הסכסוך
ואולם, יותר מכל,
ולהצניע תהליכים שיש בהם כדי להצביע על שינוי ועל אפשרות
לקבע כאתוס הגמוני,
התהוותו של אתוס חדש באזור, גם אם אינו יכול להיות מוגדר עדיין באופן מובהק
.
כאתוס של שלום