99 / 263
97
הדרוזים – בין עדה לאום ומדינה
של מלחמה, ולאתר מבעוד מועד מוקדים בקרב האוכלוסייה שגלום בהם פוטנציאל למעשי
עוינות. המצב מחמיר במקרים של חשש שהמיעוט הלאומי מסתיר את דעותיו ואת כוונותיו,
בפרט אם הוא משתלב בצבא ובמערכות השלטון במדינה. על רקע זה מתחדדת החשיבות
שנודעת לבדיקת עמדותיהם של בני העדה הדרוזית בישראל כלפי מדינת ישראל.
כבר נאמר שלדרוזים נטייה להימנע מלהביע דעות בפומבי, אם להערכתם עלול הדבר
לפגוע באינטרסים של בני העדה. עם זאת, בשנים האחרונות הם מבטאים בגלוי תחושות
של אכזבה וכעס בטענה לקיפוח ולאפליה בכל הקשור לפער הקיים לטענתם בין התמורה
שהם ראויים לה, להערכתם, בעבור שירותם בצה"ל, לבין התמורה שהם מקבלים בפועל,
ונשמעות בקרבם אמירות כגון "שווים בחובות ולא בזכויות", "הכושי עשה את שלו,
הכושי יכול ללכת" ו"לא מפקירים אחים לנשק", שמדגישות את תחושות הכעס והתסכול.
בהצהרות ובמכתבים שהם שולחים לגורמי שלטון שונים ואף בקיום הפגנות מול משרדי
הממשלה הם טוענים שהמדינה אינה מסייעת להם גם בתחומים שבאחריותה, כגון שילובם
בשירות הציבורי ובפרט במשרדי הממשלה.
שלוש שנות השירות בצה"ל מעכבות את הקידום האישי ואת ההשתלבות בתעסוקה של כל
צעיר וצעירה, אך הדרוזים משווים עצמם בעניין זה לערבים, הפטורים מן השירות הצבאי,
שיש בידם האפשרות לרכוש השכלה, ניסיון תעסוקתי וכדומה, בעוד הדרוזים "רצים על
הגבעות" למען מדינת ישראל. גם בהשוואה שהם עורכים עם היהודים הם מצביעים על
היתרונות של האחרונים על פניהם. ועדת בן-דור היטיבה לבטא בעיה זו. הוועדה הבהירה
את הקשיים של החייל הדרוזי המשוחרר, הן בהשוואה לעמיתו שלא שירת בצבא הן
בהשוואה לעמיתו היהודי ששירת בצבא. להלן דברים שכתבה בעניין זה:
עם שחרור החייל הדרוזי, הוא נתקל בקשיים רבים מעל ומעבר לעמיתו היהודי... התרשמותנו
היא, שרווחות רגשות נרחבים של קיפוח, כאשר החייל המשוחרר הדרוזי מרגיש את עצמו
קירח מכאן ומכאן. ביחס לשכנו הערבי, ההשוואה היא לרעתו במובן זה שהערבי שלא הקדיש
שלוש שנים לצבא, לא סיכן את חייו ואינו חייב בשירות מילואים במשך ימים רבים בשנה,
מנצל את הזמן ללימודים ולהתקדמות מקצועית או לשיפור מעמדו הכלכלי. לעתים אף
נתקל החייל הדרוזי המשוחרר בפקיד ערבי האמור לטפל בו, כאשר זה האחרון אינו מגלה
הבנה לבעיותיו... ומצד שני, בקרב החיילים המשוחררים הדרוזים רווחת ההרגשה שאין הם
מקבלים את הסיוע שניתן לחייל היהודי המשוחרר בתחומי חיים חשובים ביותר כגון...
סידור במקומות עבודה... הווי אומר שנקודת המוצא שלו נמוכה יותר מזו של יהודים וערבים
בני גילו (דוח הוועדה, 4791: 3).
דבריו של השר וחבר הכנסת לשעבר סאלח טריף בריאיון עם המחבר מבטאים גם הם
תחושות אלו ומשקפים את הטענות העיקריות שעומדות בבסיסן: