הדרוזים בין עדה לאום ומדינה

134

צה"ל כור היתוך חברתי לדרוזים – האומנם?

הדרוזים בצה"ל הם אמנם מיעוט קטן, אבל כקבוצת מיעוט לאומי הם הופכים בהדרגה

לקבוצה שמתמחה בתחום הצבאי וייצוגם הגדול יחסית בצבא מקנה להם כוח צבאי. כמו

כן, תפקידי השיטור המוטלים עליהם הופכים אותם לקבוצת מיעוט שמתמחה בפיקוח על

מיעוטים אחרים. יש הטוענים שפעולות השיטור שהוטלו עליהם, שמכוונות בעיקר נגד

האוכלוסייה הפלסטינית שהם משתייכים אליה מבחינה תרבותית, מבליטים את המתח

ביניהם וגם את המאפיינים הייחודיים של שירותם בצה"ל.

דבריו של האלוף אבי זמיר, ראש אגף כוח אדם בצה"ל, שנאמרו בריאיון עם המחבר, כשמונה

שנים אחרי מועד הדיווח הנ"ל, מלמדים על עקביות בנתוני הגיוס של בני העדה הדרוזית

ועל יחסה של המערכת הצבאית למשמעויות הנובעות ממאפייני שירותם בצבא:

היחסים בין מדינת ישראל לבין הדרוזים הם עמוקים, מיוחדים ואיתנים מאז קום המדינה.

הדרוזים הוכיחו את נאמנותם למדינה גם בעתות משבר, ומלחמת לבנון הראשונה היא דוגמה

חשובה לכך. אחד הנושאים החשובים והמשפיעים ביחסים אלה הוא שירותם בצבא שמציב

אותם במקום מיוחד בחיי המדינה ויוצר קשרים מיוחדים ביניהם לבין החברה הישראלית,

שאין לאחרים שלא משרתים בצבא. הנכונות הרבה של בני העדה הדרוזית להתגייס לצבא,

לצאת לקורס קצינים ולחתום קבע היא גבוהה מאוד. בכמה תחומים היא רבה יותר מאשר

באוכלוסייה היהודית. ההשתלבות שלהם זוכה לגיבוי ולברכת ההנהגה הדתית, וזה חשוב

בגלל ההשפעה הרבה שיש להנהגה שלהם. הדרוזים יכולים להשתלב בכל היחידות ובכל

התפקידים בצבא. ניתן לומר באופן ברור, שכיום אין חסמים כלשהם בפניהם וכל אחד מהם

יכול להתקדם על פי הכישורים שלו. העובדה שקצין דרוזי הגיע לדרגת אלוף מדברת בעד

עצמה. המדינה וצה"ל יחד עם גורמים אחרים פועלים במטרה לסייע להם לאחר השירות

הצבאי כדי להשתלב בעבודה. מדובר בנושא מורכב ולא פשוט. בסך הכול צה"ל והמדינה

יכולים להתגאות על אופן השתלבותם המוצלחת של הדרוזים בצבא (9002.11.51).

מבחינת מדינת ישראל, הדילמה לא הייתה רק בשאלת נאמנותם של הדרוזים אליה. אי

שילובם בכלל יחידות הצבא במשך יותר מארבעה עשורים נבע גם מפני החשש, שלנוכח

הנתונים האישיים הנמוכים של חלקם הם ישובצו בתפקידים זוטרים ונחותים, וייווצר

הרושם שהם "משרתים" של החיילים והקצינים היהודים ("חוטבי עצים ושואבי מים",

כדברי חלק מהדוברים). כמו כן, היה חשש שרגשי נחיתות הטבועים בדרך כלל בבני מיעוטים

עלולים לגרום לכך שאירועים שיפגעו בהם יתפרשו על ידם כמכוונים נגדם, כגון מריבות או

תחרויות בין החיילים, קידומים בתפקידים ובדרגות וכדומה. כלומר, שירות משותף מרחיב

את התשתית ואת הפוטנציאל לחיכוכים ובעטיים להתמרמרות ולפגיעה ביחסיהם עם צה"ל

ועם המדינה. בהיבט אחר, המדיניות שלא לשלב יחידות דרוזיות בפעילות מבצעית בזמן

מלחמה אמנם נבעה משיקולים של יכולות מבצעיות, אך גם מן החשש שפגיעה ביחידות

אלו תגרום למספר גדול של נפגעים מבני העדה. לזאת ניתן להוסיף את החשש מפני מצב